מידע כללי וטיפים:

פיקוק זה הינו תוצאה של השבחה והרבייה סלקטיבית של מספר סוגי פיקוקים בשבי, בדומה לפיקוק OB. משפחת הפיקוקים, או בשמם הנוסף אלונקרות, מגיעים מאגם המלאווי האפריקאי וחולקים מאפיינים דומים לשוכני האגם. הם מגיעים לגדלים של 12-14 ס"מ בממוצע ויכולים להגיע בתנאים טובים גם ל18 ס"מ. כתוצאה מההשבחה התקבל דג בעל צבעים של לבן כתום-ורוד עם הדפסי נקודות זוהרות לאורך גופו. הזנב וסנפירי הגב והשת יהיו לבנים עם כתמים כתומים-ורודים. קיים בנוסף מופע אלבינו לפיקוק זה כמופיע בתמונה מטה. פרט נוסף הנוצר עקב ההיברידיזציה אותה עבר הדג יכול להוביל לכך שחלק מהצאצאים אינם יהיו דומים להורים. פיקוקים אלו סמי אגרסיביים ועלולים להיות יותר תוקפניים בתקופת הרבייה.

תזונתו מתבססת על תזונה קרניבורית, וניזון בטבע מחרקים וחסרי חוליות. יש לספק מזון בשרי לציקלידים מלאווים, מומלץ לשלב ספירולינה ארטמיה ומזונות קפואים כ 2-3 פעמים בשבוע לעידוד צבעים חזקים, רבייה, ובריאות כללית.

רבייה:

הבחנה פשוטה בין המינים, דיפורמים כלומר הנקבות והזכרים שונים אחד מן השני. כשהדגים צעירים כולם דומים, בבגרות הזכרים מופיעים בהדפס הקלאסי, בעל צבעים של לבן כתום-ורוד עם הדפסי נקודות זוהרות לאורך גופו. לעומתו הנקבה תהיה בצבע אפור או כתום בהיר-בז'.

יש לספק אקווריום רבייה של לפחות 250 ליטר עם מסלעות לטריטוריה ודגירה. מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שנה. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ3-4 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם פיקוקים או הפלוכרומיסים קרניבורים אחרים בגדלים דומים. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בו.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ250 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות. על האקווריום להיות באורך של 1.2 מטר לפחות, יעדיף מצע חולי שיוכל להתחפר בו. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 25-28 מעלות צלזיוס, עם pH של בין 7.5-8.5, וקשיות של 10-25 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

הגניאקרה ספחנוזנה היא אחת האקרות הפחות מוכרות אך הייחודיות ביותר, המשתייכת לקבוצת הציקלידים הדרום־אמריקאיים המשלבים מראה עדין עם אופי רגוע. היא מגיעה מנהרות דרום ברזיל, אורוגוואי ופרגוואי, שם היא חיה במים צלולים עם מצע חול וחלוקי נחל קטנים.
היא דומה במבנה הגוף לאקרה הקלאסית אך בעלת ראש מחודד יותר וצבעים בהירים – גוף כסוף־זהוב עם פס רוחבי עדין וגוון כחול־טורקיז באזור הסנפירים. זכרים בוגרים מפתחים לעיתים בליטה קטנה על הראש וצבע כתמתם בבטן ובסנפיר הזנב.
זהו דג בינוני בגודל של כ־12–18 ס"מ, עמיד מאוד ומתאים למגדלים בכל רמה. הוא רגוע, פעיל במתינות ומוסיף לאקווריום מראה טבעי ותחושת שלווה.
בתזונה, הגניאקרה ניזונה ממזון שוקע- גרגרים, טבליות צמחיות, ירקות חלוטים, ומזון קפוא קל לעיכול. שמירה על גיוון בתפריט תבטיח צבעים עשירים ובריאות מצוינת.

עם מי ניתן לשלב:

הגניאקרה דג שקט וידידותי. מסתדר מצוין עם ציקלידים רגועים בגודל דומה כמו סוורומים, גיאופגוסים ואקרות אחרות, וכן עם שוכני קרקעית עדינים. לא מומלץ לשכן אותה עם ציקלידים טריטוריאליים או דגים נושכי סנפירים.

תנאי מחייה מומלצים:

אקווריום בנפח של 180–250 ליטר יספק לה סביבת חיים אידיאלית. מצע חולי או חצץ עדין הוא חובה, שכן היא אוהבת לחפור קלות בחיפוש מזון. מומלץ לשלב גזעי עץ טבעיים, עלים יבשים וסלעים חלקים.
המים צריכים להיות בטמפרטורה של 24–29 מעלות וב־pH שבין 6.5 ל־7.5. פילטרציה חיצונית בהספק של 1000–1200 ל"ש עם מדיה ביולוגית איכותית תבטיח יציבות. יש להימנע מזרימה חזקה מדי, ולהעדיף תנועה מתונה שמדמה זרם טבעי.

החלפות מים שבועיות של 25-30% ושימוש בקונדישנר קבוע יבטיחו ניקיון ויציבות. תוספת של עלי שקדים או קליפות עץ טבעיות תספק תנאים קרובים לסביבתה הטבעית. מזון מועשר בויטמינים או תוספי צבע עדינים ישמרו על המראה הכחול־ירקרק הבוהק. ניתן להוסיף מלחי ציקלידים במים רכים.

סיכום קצר

הגניאקרה ספחנוזנה היא דג מיוחד, עדין ובעל מראה טבעי ומרגיע. היא מתאימה למערכות דרום־אמריקאיות רגועות, קלה לגידול ומעניקה תחושת טבע מושלמת באקווריום הביתי.

מידע כללי וטיפים:

הגרשקי הינו דג ממשפחת המבונות החיות באזורים הסלעיים של אגם המלאווי הדרום אפריקאי. דג נפוץ שניתן למצוא ברוב חוות הגידול ויכול להגיע לגדלים של כ12-14 ס"מ. בעלי סנפיר גב כתום וגוף כחול\לבן תלוי האם המופע אלבינו או רגיל. מדובר בדגים תוקפניים ואגרסיביים גם כלפי בני מינם וגם כלפי מינים אחרים אשר נוטים להשתלט על האקווריום הקיבוצי ולהיות הקבוצה הדומיננטית בו, על כן מומלץ לשכן מספר נקבות, כ2-3, על כל זכר על מנת למתן מעט את האגרסיביות שלהם. על כן יש לשכנם באקווריום מתאים, בכמויות מתאימות וביחסים מתאימים.

ניזונים בטבע מתזונה צמחונית מבוססת אצות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי.

רבייה:

דגים דימורפיים, כלומר הזכר והנקבה נראים אחרת. הזכר יהיה כחול-סגול ואילו הנקבה אפורה-חומה.

מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ2-3 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בגרשקי

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ250 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות בהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 22-28 מעלות צלזיוס, עם pH מעט בסיסי של בין 7.5-8.5, וקשיות של 10-20 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

דגי הפלווארים הינם היברידים מעשי ידי אדם שהחלו לצוץ לפני כמה עשורים באיזור אסיה, משם עברו הרבה השבחות גנטיות לתוצרים הסופיים שאנו מכירים כיום. מגיעים לגודל של כ-40 סנטימטר (זכרים בוגרים), כשהזכר גדול ובדרך כלל בעל בליטה מרשימה בראשו אם גדל בתנאים הנכונים, נקבות נוטות להיות קטנות יותר אך עגולות יותר, יכולות לגדל בליטה בראשן גם אך זו תהיה משמעותית לא מרשימה ובולטת. הפלאוורים דגים פופולריים מאוד עקב ההדפסים המיוחדים שלהם, הגודל שלהם, הצבעים העזים, בליטת הראש והאופי האגרסיבי שלהם. מכילים סוגים שונים ורבים של תתי מינים בצבעים ודוגמות ייחודיות אשר נוצרו מהכלאות רבות במשך השנים והשבחות גנטיות, עליהם ניתן לקרוא במאמר שלנו הסוקר את תת-מיני הפלאוורים הפופולאריים ביותר.

רבייה:

הפלאוורים הם חצי אגרסיביים. הינם דגים מאוד טריטוריאלים, בעיקר בתקופות הרבייה,  את הזכר והנקבה מומלץ לשכן יחד רק בתקופת ריבוי ולא ביום יום.

מומלץ לבצע היכרות ראשונית על ידי הוספת מחיצות באקווריום או מיקום שני אקווריומים של הזכר והנקבה אחד על יד השני למשך כמה ימים ולראות מה התגובה של הזוג אחד לשניה. הריבוי יתבצע באקווריום של לפחות 300 ליטר המכיל כדים מערות ודקורציות דומות על מנת שיוכלו להסתתר אחד מהשנייה כשהאגרסיביות עולה ועל מנת לבצע הטלה בכדים או מערות.

מומלץ להעלות את טמפרטורת המים לכ-30 מעלות צלזיוס.

יש לקחת בחשבון שזהו אינו מופרך ודי נפוץ שאחד מהזוג יהרוג את השני והרבייה לא תצליח.

עם מי ניתן לשלב?

ככלל, פלאוור הורן הינו דג אשר מגדלים לבד, כך ניתן ליהנות מהיופי והדומיננטיות של הדג, כאשר אנו משלבים פלאוור באקווריום קיבוצי אנו מסתכנים בכך שבליטת הראש אינה תתפתח כמו שצריך אם הדג אינו "שליט האקווריום" והדומיננטי ביותר, על כן מומלץ לגדלם לבד, בתזמון נכון שילובם באקווריום קיבוצי אפשרי אך למגדלים לא מנוסים אינו מומלץ.

אם והחלטנו להוסיף את הפלאוור לאקווריום קיבוצי, על האקווריום להיות אקווריום של דגים מרכז ודרום אמריקאיים בגודל ומזג דומה, לדוגמת מידאסים, אוסקרים, סווריומים ודגים דומים נוספים.

מהם תנאי המחייה המומלצים?

יש לשכן באקווריום של 300 ליטר לפחות, ולבצע סייקל איכותי. על האקווריום להכיל מערכת פילטרציה איכותית, ולהיות בטמפרטורת מים של 28 מעלות צלזיוס ו-pH 8.

בדף זה נתנו לכם סקירה כללית ודיברנו רק על קצה הקרחון, על מנת להעמיק את הידע אנו ממליצים לכם לקרוא שני מאמרים רלוונטים (קישור למטה) וליצור עמנו קשר אם יהיו לכם שאלות נוספות, זמינים עבורכם בטלפון 0504911175.

"המדריך לטיפול בפלאוורים"

"סוגים שונים של דגי פלאוור הורן"

מידע כללי וטיפים:

דג ג’ק דמפסי הוא קלאסיקה אמיתית בעולם הציקלידים. מקורו במרכז אמריקה, והוא קרוי על שם מתאגרף אמריקאי בשל האופי התקיף והחזק שלו.
מראהו מהמם – גוף כהה מנצנץ בגווני כחול, ירוק וסגול, במיוחד בתאורה חמה, מופעים נוספים כמו אלקטריק בלו קיימים.
מגיע לגודל של 20–25 ס"מ, חי במים 25–30 מעלות, pH 6.5–8 וקשיות בינונית.
אחד היתרונות של הדמפסי הוא עמידותו הגבוהה והסתגלותו למים שונים.
בתזונה, הוא אוכל כל – מזון בשרי בעיקר: גרגרים שוקעים לאט, טבליות חלבון, מזון קפוא, ותוספת ירקות מדי פעם.
ברבייה, זוג מנוסה מטיל על סלעים שטוחים או בתוך מחבוא, ושני ההורים מגינים במסירות על הביצים.

עם מי ניתן לשלב:

דג עוצמתי וטריטוריאלי, אך מתנהג טוב אם יש מספיק מקום.
אפשר לשלב עם טקסס, תוכי גדול, סוורום או ויאג’ה צעירים.
לא מתאים לדגים קטנים או רגועים.

תנאי מחייה מומלצים:

אקווריום 250 ליטר לזוג. מצע כהה וסלעים יבליטו את הצבעים. שילוב מסלעות ודקורציות המספקות מקומות מסתור.
פילטרציה: חיצוני 1500 ל"ש עם מדיה ביולוגית מרובה.
החלפת מים: 25–30% פעם בשבוע.
ערכים מומלצים: pH 7.0–7.5, טמפ' 27 מעלות, ניטראט < 40ppm.

קונדישנר בכל החלפת מים ותוסף מחזק צבעים טבעי.

סיכום קצר

ג’ק דמפסי הוא דג כריזמטי, חזק ומרשים. מתאים למגדלים שמחפשים אופי ודומיננטיות לצד יופי יוצא דופן

מידע כללי וטיפים:

הינם ציקלידים ממשפחת המבונות החיים באזורים הסלעיים של אגם המלאווי האפריקאי. הם מגיעים לגודל של כ 12-14 ס"מ, באקווריום עם מזון זמין וטוב ותנאים טובים יכולים להגיע אפילו לגדלים של 16-18 ס"מ. כל הפרטים נולדים אותו הדבר ובצעירותם הם כחולים עם פסים שחורים כהים מסנפיר הגב לכיוון סנפיר השת. בבגרות הזכרים משנים צבע לצהוב עם הדפס זהה. הלומברדוי הינם המבונות היותר אגרסיביות באגם, הן יתנגחו ויתקפו למוות דגים קטנים מהם ויהיו במאבקים טריטוריאלים רבים.

דג אוכל כל הניזון מתזונה בעיקר צמחונית, ניזונים בטבע מתזונה משולבת מבוססת אצות וחסרי חוליות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי לחיזוק הצבע והבריאות הכללית.

רבייה:

דיפורמים כלומר הנקבות והזכרים שונים אחד מן השני. כפי שהזכרנו מעלה, הזכרים בבגרות יהיו בצבע צהוב עם הדפסי פסים שחורים, ואילו הנקבות יהיו בעלות הדפס זהה אך בצבע כחול.

ברבייה יש לדאוג לאקווריום של כ350 ליטר. מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל של כשבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ 4-6 נקבות דבר היחזק בנוסף את צבעו של הזכר. הזכר יכין אתר קינון ויבצע ריקוד חיזור על מנת למשוך את הנקבות שיגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית. נקבות מחזיקות יכולות לשנות צבען לצהוב על מנת להפחית מהן אגרסיביות בזמן ההחזקה.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים בגודל גדול מהלומברדוי. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בו.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ300 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור מסלעות. יעדיף מצע חולי שיוכל להתחפר בו. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 22-28 מעלות צלזיוס, עם pH של בין 7.5-8.5, וקשיות של 10-25 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

משתייך לציקלידים (אמנוניים) הדרום אמריקאיים הננסיים, ומגיע אלינו מאגן אגם האורינוקו באזורי קולומביה וונצואלה. הם ציקלידים קטנים בגודל של 5-8 ס"מ, בעלי תוחלת חיים של כ4 שנים ומומלצים לגידול בזוגות או להקות קטנות.
בעלי צבעים בוהקים ויפייפיהים בגווני כחול, ירוק, צהוב ואדום שתופסים מיד כל עין.

בעלי מזג רגוע, ובזכות כך אפשר לשלב אותם עם מגוון רחב של דגים. הם משגשגים במים רכים, חייבים מים נקיים בעלי איכות מים טובה, יש להכניס רמירזים רק לאקווריום יציב, ומומלץ לגדל אותם במי אוסמוזה הפוכה.
אקווריום בעל צמחייה ומקומות מסתור רבים יעזור לדג זה להתאקלם במהירות.

הרמירז ניזון ממזון בשרי, מומלץ להאכיל אותם במזון בשרי לציקלידים דרום אמריקאיים קטנים, ולשלב מגוון מזונות קפואים, תולעים וטוביפקס.
לרמירזים עניין די אפסי במזון ממקור צמחי, מה שהופך אותם לדגים נהדרים לאקווריומי צמחייה.

מגיעים במגוון מוטציות שהתפתחו עם השנים, בנוסף לצבעם, כמו זן האלקטריק בלו והגולד רמירז.

רבייה:

כחלק ממשפחת הציקלידים, מטילי ביצים. הנקבה מטילה מאות ביצים בכל הטלה אשר מופרות על ידי הזכר. בניגוד לרוב הציקלידים הנוטים לשמור על הצאצאים שלהם, הרמירזים ידועים כנוטשי קן וכדג האוכל את צאצאיו, לכן מומלץ בעונת הרבייה לעקוב אחר ההורים ובסימני אכילה ותקיפה להוציא אותם או את הדגיגים לאקווריום נפרד.

הרמירזים יטילו על משטח קשה נקי וחלק דוגמאת אבל או כד, ובמקרים נדירים יותר יחפרו בחצץ גומחה קטנה בה יטילו. לפעמים הרמירזים יכולים להעתיק את אתר ההטלה למיקום חדש.

לאחר כשלושה ימים הביצים יבקעו, ולאחר כ3-5 ימים נוספים יחלו הדגיגים לשחות לבדם בחופשיות.
את הדגיגים יש להאכיל במזון טחון ייעודי לדגיגים או בארטמיה.

עם מי לשלב?

בזכות המזג השקט יחסית שלו, ניתן לשלב אותו עם מגוון רחב של דגים, מדגי נוי טרופיים קטנים ובינוניים כדוגמת ניאונים, מולים ושליירים, עד לציקלידים קטנים בינוניים אחרים כדוגמת אלטישפינוזה, סג'יקה, סלווינים וכדומה.

אין לשלב עם מיני דגים תוקפניים וגדולים מחשש לפגיעה ברמירזים, וחסרי חוליות קטנים דוגמאת שרימפסים מחשש שהרמירז יאכלו אותם.

ניתן לשלב באקווריומי צמחיה, מכיוון שהרמירזים לא ניזונים כלל ממזון צמחי, והחשש שיפגעו בצמחייה נמוך מאוד.

מהם תנאי מחייה המתאימים?

הרמירזים זקוקים לתנאי מחייה טובים ולאקווריום מאוד יציב.
נפח האקווריום צריך להתחיל  מ30 ליטר לפרט בוגר יחיד ולכ100 ליטר ללהקה, עם מידות מומלצות של 40X40X70 ומעלה.

הם חיים בכל שטח האקווריום, וזקוקים לטמפרטורה של 25-30 מעלות צלזיוס, חומציות של בין 5.5-6.5 pH, ומים רכים בקשיות של 5-10 dKH, מומלץ לגדלם במי אוסמוזה הפוכה.

לבירור נוסף על דגי רמירז וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

האפּיסטוגרמה ויג’טה (Apistogramma viejita) היא אחת האפיסטוגרמות היפות והאלגנטיות ביותר מדרום אמריקה. מוצאה בנהרות קולומביה, שם היא חיה באזורים רדודים עם זרימה חלשה ומצע של עלים וצמחים שוקעים.
זהו דג קטן ומרהיב – הזכרים מגיעים לאורך של 7–8 ס"מ בלבד, אך מציגים צבעים עזים של כחול, צהוב ואדום. הגוף צר ואלגנטי, הסנפירים הארוכים מתנופפים באצילות, והעיניים בוהקות באדום עז. הנקבות קטנות וצבועות בצהוב חמים עם פס כהה באמצע הגוף.
הויג’טה שקטה ונבונה, נעה באיטיות ומעדיפה אזורים נמוכים באקווריום. דג זה משדר רוגע ויופי טבעי. הוא פופולרי מאוד בזכות היכולת שלו להשתלב באקווריום קהילה קטן ולהכניס אליו צבע ונוכחות.
בתזונה הוא מעדיף מזון קטן: גרגרים מיקרוסקופיים, מזון קפוא דק, תולעי דם קטנות ודפניה. תפריט מגוון ושמירה על מים נקיים ישמרו על צבעיו העזים לאורך שנים

עם מי ניתן לשלב:

האפּיסטוגרמה ויג’טה היא דג של שלווה ולכן מתאים לחיים עם טטרות, רזבורות, קורידורסים ודגים רגועים. ניתן לשלב באקווריומי צמחייה או עם עוד ציקלידים ננסיים בגודל דומה. מומלץ לשכן זוג או הרמון קטן (זכר לשתי נקבות) באקווריום של 100 ליטר ומעלה.

תנאי מחייה מומלצים:

ויג’טה רגישה לאיכות מים ולכן דורשת תנאים יציבים. טמפרטורה 26–29 מעלות, pH 5.5–7.0 וקשיות נמוכה – מים רכים עד בינוניים. מומלץ להשתמש במי אוסמוזה מעורבים עם מעט מי ברז, כדי לשמור על יציבות וערכים קרובים לטבע.
פילטרציה עדינה עם ספוג או פילטר חיצוני שקט תבטיח מים נקיים ללא זרימה חזקה. יש להוסיף מצע חול דק, עלים יבשים וגזעים שיוצרים אזורים מוצלים ומקומות מסתור – כך הדגים ירגישו בטוחים ויציגו צבעים מלאים.
ברבייה, הנקבה מטילה במערה, מסתור או בתוך קונכייה, מטפלת בביצים לבדה ושומרת על הדגיגים עד בקיעתם.

סיכום קצר

הויג’טה היא אפיסטוגרמה צבעונית, רגועה וחכמה – שילוב של עדינות, אינטליגנציה ויופי אמיתי. מתאימה למגדלים שמעריכים אקווריום טבעי ואיזון מושלם בין שלווה לצבע.

מידע כללי וטיפים:

ציקליד פופולארי יחסית בתחביב ממשפחת המבונות המגיעות מאגם המלאווי הדרום אפריקאי. מגיעים לגדלים של כ10-12 ס"מ ובתנאי מזון טובים ואקווריום איכותי יוכלו להגיע גם לגדלים של כ17-18 ס"מ. דגים אגרסיביים במיוחד בתוך המין עצמו. זכרי הג'והאני דומים מאוד למיינגנו, וניתן להתבלבל ביניהם בקלות, שניהם ממעוטרים בפסים כחולים שחורים לאורכם מכיוון הראש לכיוון הזנב. ההבדל העיקרי הינו כשהם צעירים, בו הג'והאני בהירים יותר בגוונים של צהוב, הנקבות יישארו בגוון זה.  

דג הניזון מתזונה צמחונית, ניזונים בטבע מתזונה צמחונית מבוססת אצות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי כ2-3 פעמים.

רבייה:

דיפורמים כלומר הנקבות והזכרים שונים אחד מן השני. כפי שהזכרנו מעלה הזכרים יהיו בצבעים שחור כחול בהדפס מפוספס מכיוון הראש לזנב, ואילו הנקבות יהיו בצבעי צהוב-כתום. פריטים צעירים יראו דומים, הזכרים יחלו לפתח צבע כחול בסביבות גיל 10 חודשים.

יש לדאוג בתקופת הרבייה לאקווריום של 350 ליטר לפחות. מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שבעה חודשים בערך. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ 4-6 נקבות. הזכר יכין אתר קינון ובריקוד החיזור ימשוך אליו הנקבות שיגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית. נקבות המחזיקות ביצים יכולות לשנות צבען לצבעי זכר, על מנת להוריד מהן אגרסיביות בתקופה זו.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות או סמי אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים בגודל דומה ואף גדולים יותר. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בו. מומלץ לא לשלב עם דג מיינגנו עקב הדמיון החיצוני שהיכול לעורר אגרסיביות יתרה.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ200 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות בהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים ובתקופת הרבייה. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 23-28 מעלות צלזיוס, עם pH של בין 7.5-8.5, וקשיות של 5-15 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

הטקסס הוא אחד הציקלידים המרשימים ביותר מדרום ארצות הברית וממקסיקו. הוא ידוע בצבעי הגוף המטאליים שלו – נקודות פנינה כחולות־ירוקות על רקע כסוף או אפרפר, שיוצרות מראה מנצנץ במיוחד.
זהו דג חזק ודומיננטי, שיכול להגיע לאורך של עד 30 ס"מ בבגרות.
חי במים בטמפרטורה של 24–28 מעלות, pH 6.8–8 וקשיות בינונית (dKH 6–15).
מה שהופך את דג הטקסס לפופולרי כל כך הוא האופי שלו – חכם, פעיל ובעל אישיות דומיננטית, שמגיב לסביבה ולמגדל.
בתזונה, מדובר באוכל־כל עם נטייה בשרית. מומלץ לשלב מזון גרגרים שוקעים לאט, טבליות חלבון, מזון קפוא (קריל, שרימפס) ומעט ירק חלוט לשמירה על מערכת עיכול תקינה.
הרבייה אפשרית יחסית בקלות – זוגות מגובשים מטילים מאות ביצים על משטח נקי, ושני ההורים מגנים עליהן באגרסיביות רבה.

עם מי ניתן לשלב:

דג טריטוריאלי וחזק, ולכן מתאים לשילוב עם ציקלידים גדולים בעלי אופי דומה בלבד – כמו ג’ק דמפסי, ויאג’ה או תוכים גדולים.
לא מומלץ עם דגים קטנים או רגועים.
באקווריום גדול, עם מקומות מסתור ומרחב שחייה, ניתן להפחית עימותים.

תנאי מחייה מומלצים:

אקווריום של 300 ליטר ומעלה לבוגר, רצוי באורך 150 ס"מ לפחות.
עיצוב מומלץ – סלעים גדולים, חלוקי נחל ומצע חולי.

שתי יחידות פילטר חיצוניות (או פילטר אחד חזק במיוחד) בהספק כולל של 2000 ל"ש.

מדיה ביולוגית בשפע (קרמיקה, ספוג ופרלון).
החלפת מים 30–40% בשבוע.
ערכים מומלצים: pH 7.0–7.5, טמפ' 26–27 מעלות, ניטראט < 40ppm.

קונדישנר איכותי בכל החלפה, ותוסף ויטמינים למזון אחת לשבוע.

סיכום קצר

הטקסס הוא דג עוצמתי ויפהפה – מתאים למגדלים מנוסים שמחפשים דג גדול, אינטליגנטי ובעל נוכחות מרשימה במים

מידע כללי וטיפים:

האפּיסטוגרמה קאקאדו, המכונה גם “ציקליד הקוקאטו” (Apistogramma cacatuoides – Cockatoo Cichlid), היא אחת מהאפיסטוגרמות המוכרות והאהובות ביותר בעולם. מוצאה בפרו ובברזיל, והיא נחשבת לעמידה מבין מיני האפיסטוגרמות. שמה נובע מצורת הסנפירים של הזכרים, המזכירה כרבולת של תוכי קאקאדו – סנפירי גב ארוכים וצבעוניים הנראים כמו להבות קטנות בזמן שחייה.
הזכרים מציגים צבעים מרהיבים – כתום, אדום, כחול ושחור בשילוב מטאלי, והנקבות צהובות עם סימון שחור. זהו דג קטן מאוד (7–8 ס"מ לזכר, 5 לנקבה) אך עם נוכחות ענקית. אופיו סקרן ואינטליגנטי, והוא מתקשר עם סביבתו ומזהה היטב את בעליו.
בתזונה – גרגרים קטנים שוקעים, מזון קפוא עדין, דפניה, תולעי דם קצוצות וירקות רכים מדי פעם. דג זה נהנה מהאכלה מגוונת בכמות קטנה אך קבועה.

עם מי ניתן לשלב:

הקאקאדו הוא דג ננסי שקט יחסית, אך זכרים עלולים להגן על טריטוריה קטנה. משתלב מצוין עם טטרות, קורידורסים ורזבורות, ועם ציקלידים ננסיים אחרים כל עוד יש מספיק מסתור. זוג או הרמון קטן ייראה נהדר באקווריום של 80–100 ליטר.

תנאי מחייה מומלצים:

הקאקאדו מעדיף מים חמימים וצלולים בטמפרטורה של 26–29 מעלות, pH 6.0–7.2 וקשיות נמוכה עד בינונית. מומלץ להשתמש במי אוסמוזה מעורבים עם מי ברז, לשמור על מוליכות נמוכה וערכים יציבים. מצע חול עדין, גזעים ועלים טבעיים יגרמו לה להרגיש בבית. פילטרציה צריכה להיות עדינה מאוד – פילטר ספוג או חיצוני שקט עם זרימה מתונה יספיקו.
ברבייה, הנקבה מטילה במערה קטנה או בתוך קונכייה, ושומרת על הביצים והדגיגים. הזכר שומר על גבולות הטריטוריה מבחוץ.

סיכום קצר

האפּיסטוגרמה קאקאדו היא אחת הציקלידים הננסיים המרשימים ביותר – קטנה, צבעונית, אינטליגנטית וקלילה לגידול. היא מכניסה חיים וצבע לכל פינה באקווריום ונותנת תחושת טבע אמיתית באזורים הנמוכים של המים.

מידע כללי וטיפים:

הויאג’ה סנסיפיליום הוא אחד מהציקלידים הגדולים, המרשימים והאהובים ביותר בדרום ומרכז אמריקה.
מקורו במים רגועים ובנהרות רדודים במקסיקו וגואטמלה, שם הוא חי בסבך של שורשים וסלעים טבעיים.
הוא ידוע בגוף רחב ומוארך, ראש כתום־אדום בוהק שממנו קיבל את שמו, וגוף בגווני זהב, ירוק או כחול מטאלי.
זהו דג עוצמתי, חכם ואינטליגנטי מאוד – מזהה את הבעלים, מגיב אליהם, ולעיתים אף מאפשר “תקשורת” אמיתית דרך תנועות גוף.
אחד הדגים הפופולריים ביותר בקרב מגדלי ציקלידים גדולים בזכות השילוב הנדיר בין מראה מדהים לאופי סקרן ופעיל.
הדג מגיע לאורך מרשים של 30–35 ס"מ בבגרות, חי במים בטמפרטורה של 25–30 מעלות, pH 6.8–7.8 וקשיות בינונית (dKH 5–12).

בתזונה הוא אוכל־כל אך מעדיף מזון בשרי. מומלץ להציע לו תפריט מגוון – גרגרים שוקעים לאט, טבליות עשירות בחלבון, מזון קפוא (כמו קריל, מיסיס או שרימפס), ותוספת ירקות חלוטים פעם־פעמיים בשבוע (קישוא, תרד, אפונה) לשיפור העיכול והצבע.
ברבייה, זוג בוגר ומגובש מטיל על משטחים שטוחים כמו סלע או זכוכית. שני ההורים משתתפים בטיפול בביצים ובדגיגים ומגנים עליהם בנחישות. זו אחת מהתצוגות ההוריות המרשימות ביותר בקרב ציקלידים.

עם מי ניתן לשלב:

דג חזק וטריטוריאלי, אך פחות אגרסיבי מאוסקר או טקסס.
ניתן לשלבו עם ציקלידים גדולים בגודל ובכוח דומה – סוורום, גרין טרור, ג’ק דמפסי רגוע, תוכים גדולים או ויאג’ה ממין אחר.
שוכני קרקעית עמידים כמו אנציסטרוס או פליקוסטומוס יכולים להתאים, כל עוד יש מקום מסתור מספק.
לא מומלץ לשלב עם דגים קטנים או צמחייה עדינה – הוא עלול להזיזם או לעקור.

תנאי מחייה מומלצים:

זקוק למרחב תנועה גדול – מומלץ על אקווריום של לפחות 400 ליטר לזוג, באורך 150 ס"מ ומעלה.
עיצוב האקווריום צריך לכלול סלעים גדולים, גזעי עץ טבעיים ומקומות מסתור, לצד שטחים פתוחים לשחייה חופשית. תאורה בינונית־רכה מדגישה את צבע הראש האדום ומעניקה לדג מראה חי

הדג יוצר פסולת רבה ולכן דורש סינון חזק במיוחד – שני פילטרים חיצוניים בהספק כולל של 2000–2500 ליטר לשעה, עם מדיה ביולוגית עשירה (קרמיקה, ספוג, פרלון).
יש לוודא זרימה מתונה אך יציבה, וחמצון טוב.
החלפת מים מומלצת של 30–40% פעם בשבוע תשמור על איכות גבוהה ויציבות.
ערכים מומלצים: pH סביב 7.2, טמפ' 27–28 מעלות, אמוניה וניטריט 0, ניטראט מתחת ל־30ppm.

קונדישנר איכותי לנטרול כלור ומתכות חובה בכל החלפה.
תוספי ויטמינים או מזון מועשר בחומרי צבע טבעיים (פפריקה, אסטקסנטין) יחזקו את הגוון האדום.
אין צורך במלחים, אלא אם המים רכים מאוד.

סיכום קצר

הסנספיליום הוא “המלך השקט” של הציקלידים האמריקאיים – יפהפה, חכם, ועמיד.

עם מרחב מתאים, תזונה מגוונת ומים נקיים, הוא הופך לדג מרכזי מרהיב ביופיו ובאישיותו

מידע כללי וטיפים:

נקרא גם קובלט זברה, או ברייט בלו, הינם ציקלידים ממשפחת המבונות החיים באזורים הסלעיים של אגם המלאווי האפריקאי. הם מגיעים לגודל של כ 12-14 ס"מ, עם מזון איכותי באקווריום איכותי יכול להגיע אפילו לכ17-18 ס"מ. ומתהדרים בגוונים של כחול בהיר ובוהק מה שהפך אותם אטרקטיביים מאוד בתחביב. ניתן למצוא אותם גם בנהר רוהוהו הסמוך לחופו הצפוני של המלאווי. מדובר בדג טריטוריאלי ואגרסיבי יחסית, אשר עסוק בקרבות טריטוריאליים במידה נרחבת.

דג אוכל כל הניזון מתזונה בעיקר צמחונית, ניזונים בטבע מתזונה משולבת מבוססת אצות וחסרי חוליות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי לחיזוק הצבע הכחול, מומלץ להוסיף מעט חסה לתפריט.

רבייה:

מעט קשה להבדיל בין הזכר והנקבה (בתמונה מטה-נקבה), אך ניתן לשים לב כי הזכר מעט כהה עם צבע עמוק ובוהק יותר. ניתן להבחין על פי VENTING.

מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל של כשבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ 3-4 נקבות דבר היחזק בנוסף את צבעו של הזכר. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים או סמי-אגרסיביים נוספים בגודל דומה. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בו.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ300 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות בהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים. יעדיף מצע חולי שיוכל להתחפר בו. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 22-28 מעלות צלזיוס, עם pH של בין 7.5-8.5, וקשיות של 10-25 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

האלטישפינוזה (Mikrogeophagus altispinosus) הידוע גם בשם "רמירז בוליביאני", הוא אחד הדגים האלגנטיים והשלווים ביותר במשפחת הציקלידים הננסיים. מקורו בבוליביה ובמערב ברזיל, שם הוא חי במים רדודים וחמימים עם מצע חול רך וצמחייה דלילה. זהו דג עדין וחכם בעל גוף אליפטי וגבוה, צבעו הבסיסי זהוב־חום עם ברק כחול־כסוף עדין על הסנפירים ופס כהה אופייני מהעין אל מרכז הגוף.

זהו דג רגוע במיוחד, הוא נע לאט, בוחן את סביבתו, ובאקווריום מאוזן משדר שלווה. בזוגות הוא מציג אינטראקציה יפה, והם לעיתים אף מתחילים "לנקות" סלע כהכנה לרבייה. האלטישפינוזה מגיע לגודל של כ־7–8 ס"מ בלבד ולכן מתאים גם לאקווריומים בינוניים.
בתזונה הוא אוכל כל, אך חשוב להקפיד על מזון עדין המתאים לפיו הקטן: גרגרים שוקעים איטיים, מזון קפוא דק כמו דפניה ומיסיס, ירקות רכים חלוטים וטבליות ספירולינה. הוא נהנה במיוחד מהאכלה מגוונת בכמויות קטנות מספר פעמים ביום.

עם מי ניתן לשלב:

זהו אחד הדגים הבטוחים ביותר לשילוב באקווריום קהילה. האלטישפינוזה מסתדר מצוין עם טטרות, רזבורות, קורידורסים, אנציסטרוסים ודגי להקה רגועים. אין בו אגרסיביות כמעט בכלל, והוא אפילו נרתע מדגים תוקפניים יותר.

תנאי מחייה מומלצים:

האלטישפינוזה אוהב מים חמימים ויציבים – טמפרטורה של 26–29 מעלות, pH בין 6.2 ל־7.5 וקשיות רכה עד בינונית. מומלץ אקווריום של לפחות 100–150 ליטר לזוג או קבוצה קטנה. מצע חובה: חול דק ורך, גזעי עץ טבעיים ועלים יבשים המדמים את סביבתו הטבעית. צמחייה צפופה תעניק תחושת ביטחון ותעודד צבעים מלאים יותר.
פילטרציה צריכה להיות שקטה ועדינה– פילטר חיצוני עם זרימה מתונה. מים נקיים הם הבסיס, ולכן מומלץ להחליף 20–25% אחת לשבוע.
ברבייה, זוג יציב מטיל על סלע שטוח או עלה גדול, וההורים שומרים על הביצים והדגיגים. הם מגנים אך לא תוקפים יתר על המידה, ומראים הורות רגועה ויפה.

סיכום קצר

האלטישפינוזה הוא אחד הדגים הנעימים ביותר לתחזוקה – קטן, יפהפה, רגוע ובעל התנהגות מעניינת. דג מושלם למי שרוצה שלווה טבעית וצבע עדין באקווריום דרום־אמריקאי אמיתי

מידע כללי וטיפים:

הסוורום הירוק (Heros notatus) הוא מהסווריומים הקלאסיים והעתיקים ביותר בתחביב דגי הנוי, והוא נחשב למין הבר שממנו פותחו רוב הזנים הצבעוניים המודרניים. מקורו בנהרות האמזונאס וביובלים הרדודים של ברזיל, קולומביה ופרו, שם הוא חי במים חמימים, רכים ועשירים בצמחייה ושורשי עץ.

זהו דג מרשים במיוחד במראהו הטבעי – צבע בסיס ירוק־זית עמוק עם גוון זהוב על קשקשים קדמיים, פסי רוחב כהים לאורכו ועיניים אדומות או כתומות עזות. בזכרים בוגרים ניתן להבחין בסנפירי גב וזנב ארוכים ובפסים כחולים־ירקרקים עדינים באזור הראש. תחת תאורה חמה, הוא נראה כמו פסל חי בעל עומק צבע טבעי ומרקם מטאלי.
הסוורום הירוק ידוע באופיו הרגוע והאינטליגנטי. הוא רגוע אך טריטוריאלי כלפי בני מינו בעת רבייה, ומפתח אינטראקציה מפתיעה עם המגדל. זהו ציקליד נהדר למי שמחפש מראה פראי ואלגנטי כאחד, בלי הצורך להתמודד עם תוקפנות יתר.
בתזונה הוא אוכל־כל– גרגרים שוקעים, טבליות ספירולינה, ירקות חלוטים (קישוא, אפונה), מזון קפוא כמו תולעי דם או מיסיס, ומידי פעם קריל קצוץ לשמירה על ברק הגוף. חשוב לגוון, אך להימנע ממזון שמן או חלבון מופרז.
ברבייה, זוג מגובש יבחר סלע או גזע שטוח, ינקה אותו היטב ויטיל עליו מאות ביצים. שני ההורים משתפים פעולה בהגנה על הביצים והדגיגים, מה שמעניק מחזה מדהים של הורות טבעית.

עם מי ניתן לשלב:

הסוורום הירוק הוא דג רגוע יחסית, שמתאים לחיים עם שוכני אמצע וקרקעית רגועים כמו גיאופגוסים, אנציסטרוסים, גורמים גדולים ודגים טרופיים שאוהבים מים חמים. הוא יכול להשתלב גם עם דגי תוכי רגועים ודיסקוסים בתנאי שמקפידים על מים נקיים. יש להימנע מדגים אגרסיביים או מהירים מדי, שעלולים להפריע לאופיו הנינוח.

תנאי מחייה מומלצים:

הסוורום הירוק, כמו כל הסווריומים, משגשג רק במים נקיים ויציבים. מומלץ אקווריום בנפח של לפחות 300 ליטר לקבוצה קטנה, באורך של 120 ס"מ ומעלה. מצע חול דק, סלעים חלקים וגזעי עץ טבעיים יספקו סביבת גידול אידיאלית. תאורה רכה ובצבע חם תדגיש את הגוון הירוק והזהוב של הגוף.

המים צריכים להיות בטמפרטורה של 26–30 מעלות, pH בין 6.2 ל־7.5 וקשיות 4–10 dKH. פילטרציה איכותית היא תנאי הכרחי – פילטר חיצוני בהספק של לפחות 1500–2000 ליטר לשעה עם מדיה ביולוגית מרובה. הזרימה צריכה להיות מתונה, כדי לשמור על יציבות אך לא להלחיץ את הדגים.
מומלץ לבצע החלפות מים קבועות של 25–35% פעם בשבוע, תוך שימוש בקונדישנר איכותי להסרת כלור ומתכות. תוספת של עלי שקדים הינדים אחת לשבועיים תדמה את התנאים הטבעיים של הנהרות ותשפר את בריאות הדגים.

סיכום קצר

הסוורום הירוק הוא דג קלאסי, נינוח ובעל מראה טבעי שמחזיר את תחושת האמזונאס לאקווריום הביתי. עם מים יציבים, תזונה מגוונת ופילטרציה טובה – הוא משגשג שנים ומעניק נוכחות רגועה ואלגנטית.