מידע כללי וטיפים:

פיקוק באנשי, בשפה העממית אצל המגדלים נקרא פיקוק סאן שיין, הינו מין ממשפחת האלונקרות (פיקוקים) מאגם המלאווי הדרום אפריקאי.פיקוק זה מגיע לגדלים של כ15 ס"מ, פופולאריים בתחביב עקב הצבעים המיוחדים והצבעוניים שלו.ישנם כמה וריאציות ססגוניות לפי איזורי המחייה של הדג אך בדרך כלל יהיו בעלי גוף זהוב-כתום עם ראש בצבע כחול ועיטורים כחולים בסנפיר הגב, הדפסי פסים כחולים או שחורים לאורך הגוף ונקודות כחולות באזור הזנב או לאורך הגוף. עיטורי הזנב וההדפסים יכולים להיות גם בצבע לבן.

תזונתו מתבססת על תזונה קרניבורית, וניזון בטבע מחרקים וחסרי חוליות. יש לספק מזון בשרי לציקלידים מלאווים, מומלץ לשלב מזונות צמחיים, ארטמיה ומזונות קפואים כ 2-3 פעמים בשבוע לעידוד צבעים חזקים, רבייה, ובריאות כללית.

רבייה:

הבחנה פשוטה בין המינים, הם דיפורמים כלומר הנקבות והזכרים שונים אחד מן השני. בבגרות הזכרים מופיעים בהדפס הקלאסי, לעומתן הנקבות קטנות בצבעי חום-אפור.

יש לספק אקווריום רבייה של לפחות 250 ליטר עם מסלעות לטריטוריה ודגירה. מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל 8-10 חודשים בערך. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ3-4 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית. אם משלבים מספר זכרים למיכל אחד, מומלץ לפחות 3 ומעלה על מנת שלא יהיה אחד דומיננטי ואחד מוחלש.

עם מי ניתן לשלב?

דגי להקה ועל כן ממומלץ לשלבם בלהקות ביחס של 2-3 נקבות על כל זכר על מנת לצמצם אגרסיביות. ניתן לשלב עם פיקוקים או הפלוכרומיסים קרניבורים אחרים בגדלים דומים ובעלי מזג רגוע. מומלץ לא לשלב עם מבונות עקב מזונות שונים ותוקפנותם. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בו.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ200 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות. על האקווריום להיות באורך של מטר לפחות, יעדיף מצע חולי שיוכל להתחפר בו. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 22-28 מעלות צלזיוס, עם pH של בין 7.5-8.5, וקשיות של 15-20 GH, 10-20 KH. יש לספקמערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציףהיות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

הגורמי הננסי הינו דג ממשפחת האנאבסיים המגיע אלינו מאזור הודו. דגים אלו מגיעים לגודל של כ5-10 ס"מ, מופיע בצבע אפור כאשר צעיר ועם בגרותו מקבל הדפסים יפיפיים של פסים אדומים-כתומים, וצבעי כחול-תכלת בסנפיריו. יהיה בדר"כ גם בעל הדפסי נקודות זוהרות בדומה לגורמי פנינה. הגורמי בעל גוף שטוח ומוארך המותאמים לסביבת מחייתו, בעל שני סנפירי גחון ארוכים אשר התפתחו אבולוציונית לזיהוי גירויים במים על מנת למצוא מזון בסביבתו הטבעית, שהיא מים עומדים חומציים ועכורים.

הגורמי יעדיפו לחיות בשני השלישים העליונים של המיכל. הגורמי אוכלי כל ועל כן מומלץ לשלב מזון בשרי וצמחוני, עם דגש לשילוב מזונות חיים בתפריט הקבוע של הדג בכמות של 3-4 פעמים בשבוע, מה שידגיש את הצבעים והנוכחות של הגורמי אפילו עוד יותר.

רבייה:

הזכר יהיה בעל פסים אלכסוניים אנכיים בצבעי אדום כחול, בעל גרון כחול המתחזק בתקופת הרבייה, הנקבות בדרך כלל יהיו בצבע אפור עם גווני אדום כחול. ישנם זנים בהם הזכר אדום בעל סנפירים כחולים, ישנו זן נוסף, שהזכר כחול לגמרי.

כמו רבים ממשפחת האנאבסיים, הגורמי מתרבים בשיטת "קן בועות", הזכר יבנה קן בועות בד"כ בין שורשי או גבעולי צמחייה וישלב אף בקן עצמו חלקי צמחייה על מנת לספק הגנה ותמיכה מבנית לקן. לאחר שהקן מוכן הזכר יחזר אחר הנקבה וימשוך אותה לאזור הקן, לאחר מכן בריקוד חיזור יפרישו הזכר והנקבה את הזרע והביצים, והביצים המופרות יצופו מעלה אל הקן, חלקן יפלו והזכר ירים אותן אל הבועות. הזכר והנקבה ימשיכו בריקודי החיזור עד שיגמרו הביצים או שהנקבה לא תיענה לחיזורים, והזכר יגרש אותה מהקן, בשלב זה נוציא את הנקבה מהאקווריום. לאחר כיום-יומיים הביצים יבקעו ולאחר כ3-5 ימים הדגיגים יחלו לשחות בצורה עצמאית. בשלב זה יש להוציא את הזכר אחרת יאכל את הדגיגים ולהתחיל לטפל בגדידים במיכל ייעודי. במיכל הדגיגים יש לשים פילטר ספוג עם משאבת חמצן ולא מערכת פילטרציה חזקה. לדגיגי הגורמי אחוזי שרידה נמוכים מאוד, יש להאכיל את הדגיגים במזון ייעודי טחון לדגיגים ורצוי מאוד לשלב מזון חי כמו ארטמיה מהבקיעה עד הגיעם לגודל של כ3-4 ס"מ לפחות.

עם מי ניתן לשלב?

הגורמי דגים שקטים יחסית, וניתן לשלבם עם מגוון רחב של דגים טרופיים שקטים בגדלים דומים ואף קטנים או גדולים יותר, יש להקפיד לא לשלב דגים אגרסיביים מדי או דגים קטנים מדי אותם הגורמי יכולים לאכול. עלולים לפגוע בחסרי חוליות קטנים כמו שרימפסים.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של לפחות כ50 ליטרים, מומלץ בעל תאורה חלשה או ממוסכת בעזרת צמחייה. מומלץ לשלב דקורציות ומצע כהה הידגיש את צבעיהם. מומלץ לשלב צמחייה באקווריומי ריבוי למתן תחושה נוחה יותר ולהעלות את סיכויי הרבייה. טמפרטורת המים צריכה להיות בין 20-30 מעלות צלזיוס, ב pH של בין 6-8, וקשיות של 5-20 GH. על הסינון במים להיות בעל זרם איטי היות והגורמי לא עמידים בזרמים חזקים.

מידע כללי וטיפים:

חתול השוקולד, נקרא במקומות מסוימים גם חתול רפאל על פי שמו הלועזי, הינו דג חתול ממשפחת השפמנוניים שמקורו ממרכז נהר האמזונס הדרום אמריקאי באזורי ברזיל, ונצואלה ופרו. גודלו נע בין 14-18 ס"מ, באקווריומים גדולים ובעזרת אוכל מתאים ותנאים טובים יכול להגיע אפילו מעל 20 ס"מ. הוא קיבל בצדק את הכינוי שואב האבק של האקווריום עקב תאבונו הרב.

דג זה נוטה מעט לאגרסיביות אך בדרך כלל לא יפריע לדיירי האקווריום האחרים כל עוד אלו לא יפריעו לו. הוא מופיע בצבעי פסים של חום-לבן-קרם ומכאן שמו, בעל בטן שטוחה, זיפים בקדמת הפנים, וקוצים בסנפירי הגב והחזה, על כן מומלץ להיזהר כאשר תופסים אותו עם רשת לא להיפצע מהקוצים, למרות שאינם ארסיים. כאשר החתול מרגיש מאוים הוא מחכך את סנפיריו ויוצר מעין קולות צקצוק על מנת להרתיע אויבים.

החתול אוכל כל, ותזונתו מתבססת על מזונות צמחיים ובשריים. ניתן להאכיל במזונות שוקעים בשריים וצמחיים אך מומלץ להאכיל במזון שוקע לדגי חתול. ניתן לשלב ירקות כמו מלפפון או קשוא חלוט מעט, ומומלץ לשלב מזונות חיים כמו ארטמיה, קריל, תולעי דם, טוביפקס, מייסיס או מזונות קפואים.

רבייה:

לא ניתן להבדיל חיצונית בין זכרים לנקבות ואין תיעוד על רבייה של דג זה באקווריומים ביתיים.

עם מי ניתן לשלב?

דג יחסית שקט ורגוע, מומלץ לשלב עם מיני ציקלידים אפריקאים או אמריקאיים שאינם אגרסיביים מדי. לא ניתן לשלב עם דגים או חסרי חוליות ושוכני קרקעית קטנים שבהם הוא עלול לפגוע. ניתן ומומלץ לשלב באקווריום צמחייה.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

תנאים טובים יחשבו כאקווריום של לפחות 120 ליטר, בעל דקורציות ומסלעות, גזעים, ומומלץ צמחי מים. הטמפרטורה המיטביתהינה22-28 מעלות צלזיוס, חומציות של בין 6-7.5 pH וקשיות של 5-15 GH ו- KH.

מידע כללי וטיפים:

הרד טרור הוא אחד הציקלידים הדרום־אמריקאיים המרשימים ביותר בעולם הדגים – שילוב נדיר של יופי עוצר נשימה, אינטליגנציה גבוהה ואופי עוצמתי. מקורו בנהרות שבין אקוודור לפרו, באזורים עשירים בצמחייה ומים חמימים, שם הוא חי בזוגות או לבד בטריטוריות ברורות.
לרד טרור מבנה גוף רחב ושרירי, ראש עוצמתי עם עיניים גדולות, וצבעים דרמטיים שגורמים לכל צופה לעצור. הזכרים הבוגרים מציגים גוונים של כתום־אדום בוער עם פסים כהים לאורכם, ולעיתים גם נקודות מטאליות כחולות באזור הסנפירים. הנקבות, אף קטנות יותר, נחשבות לאחת מהדגים היפים בעולם – גופן כתום־אדום עז עם כתם שחור בולט במרכז, שנראה כאילו צויר במכחול.

זהו דג חכם מאוד שמגיב למגדל, מזהה תנועה מחוץ לזכוכית, ולעיתים אף “מגן” על האקווריום שלו כמו כלב נאמן. גודלו המרשים (עד 30 ס"מ לזכר בוגר) והנוכחות הדומיננטית שלו הפכו אותו לאגדה בקרב חובבי הציקלידים.
בתזונה הוא אוכל־כל, אך מומלץ להאכילו בעיקר במזון בשרי איכותי: גרגרים שוקעים לאט, טבליות חלבון, מזון קפוא כמו קריל, שרימפס או דגיגים, ובתוספת ירקות רכים אחת לשבוע (קישוא או אפונה) לשיפור מערכת העיכול. מזון עשיר בקרוטנואידים (ספירולינה, אסטקסנטין) ישפר את עומק הצבע האדום.

עם מי ניתן לשלב:

הרד טרור הוא דג דומיננטי מאוד – אחד הציקלידים הטריטוריאליים ביותר. בזוגות הוא יוצר קשר חזק מאוד עם בת הזוג אך עלול לתקוף כל דג אחר שמתקרב מדי.
מומלץ לגדלו לבד, בזוג בלבד, או עם דגים גדולים וחזקים מאוד בעלי אופי דומה, כמו ויאג’ה, טקסס, אוסקרים ועוד.
בגיל צעיר אפשר לשכן אותו באקווריום קהילה דרום־אמריקאי עם ציקלידים בגודל דומה, אך עם ההתבגרות הוא יתפוס שליטה על כל הטריטוריה.

תנאי מחייה מומלצים:

הרד טרור דורש מרחב, מים יציבים ותחזוקה קפדנית. מומלץ לספק לו אקווריום בנפח של לפחות 400 ליטר לפרט בוגר או 600 ליטר לזוג, באורך של 150 ס"מ לפחות.
העיצוב צריך לשלב סלעים כבדים ויציבים, גזעי עץ עבים ומקומות מסתור, אך להשאיר שטחים פתוחים לשחייה. מצע חול דק או חצץ עגלגל מומלץ, שכן הדג חופר לא מעט, בעיקר בזמן רבייה. תאורה בינונית תדגיש את הצבע האדום ותבליט את עומק הגוונים הכהים.

המים צריכים להיות בטמפרטורה של 26–30 מעלות, pH בין 6.5–7.5 וקשיות בינונית. זהו דג רגיש לשינויי איכות מים, ולכן נדרשת פילטרציה חזקה ותחזוקה עקבית.
רצוי להשתמש בשני פילטרים חיצוניים או בפילטר אחד גדול מאוד (2000–2500 ל"ש) עם מדיה ביולוגית מרובה – קרמיקה איכותית, ספוגים ופרלון צפוף. זרימת מים מתונה־חזקה תשמור על חמצון גבוה ועל ניקיון.

החלפות מים של 30–40% פעם בשבוע הן חובה. יש להקפיד על שאיבת רפש, ניקוי קבוע של הפילטרים ושמירה על ערכים יציבים.
הצלחת הגידול תלויה בעיקר בשגרה – דג זה פורח כשהסביבה שלו קבועה, מאוזנת ונטולת תנודות חדות.

תוספים מומלצים:

תכשירים קבועים כמו קונדישנר איכותי בכל החלפת מים הוא הכרחי כדי לנטרל כלור ומתכות. עלי שקדים הינדים אחת לשבועיים תורמים לרירית בריאה ומרגיעים את הדג.
מזון עשיר באסטקסנטין, קרוטנואידים ומחזקי צבע מומלץ מאוד לשמירה על הצבע העז. אחת לשבוע אפשר להעשיר את המזון בטיפות ויטמינים או בשמן דגים בכמות קטנה.
יש להימנע מתוספי מלח מיותרים – דג זה אוהב מים רכים עד בינוניים בלבד.

סיכום קצר

הרד טרור הוא שילוב מושלם של יופי פראי, אינטליגנציה ואופי עוצמתי. הוא דורש תנאים יציבים, סבלנות ומרחב – אך בתמורה מעניק חוויה נדירה של דג חכם ומרהיב ביופיו. זהו לא דג לכל אחד, אלא למגדלים שמבינים ומכבדים את כוחו ואת אישיותו העצמאית.

מידע כללי וטיפים:

נקרא גם זברה אדומה, התפוז הינו מהמבונות הפופולריות בתחביב ומגיע אלינו מהאזורים הסלעיים של אגם המלאווי האפריקאי. התפוז מגיע לגדלים של כ 10-12 ס"מ, וצבעם כתום בוהק, בד"כ עם סנפירים בהירים או כתומים. דגים אלה אקטיביים מאוד ולכן ידרשו נפח מים גדול מהרגיל לדגים בגודל שלהם. משויך למשפחת הזברות למרות שאינו בעל ההדפס המפוספס הקלאסי, אך חולק עם משפחה זו מאפיינים רבים.

דג הניזון מתזונה צמחונית, ניזונים בטבע מתזונה צמחונית מבוססת אצות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי.

רבייה:

מונומורפי, כמעט בלתי אפשרי להבחין חיצונית בין זכרים לנקבות, הזכרים מעט גדולים ואגרסיביים יותר, בעת תקופת רבייה ניתן לזהות על פי הורדות צינורית ההטלה. ניתן לזהות בנוסף על פי VENTING.

מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ 4-6 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים בגודל דומה. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בתפוז.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ300 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות בהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 22-28 מעלות צלזיוס, עם pH של בין 5.5-8.5, וקשיות של 10-20 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

האקרה האדומה היא אחת מהאקרות היפות והנפוצות ביותר בתחביב גידול הציקלידים הדרום־אמריקאיים. מקורה בפרו ובצפון־מערב דרום אמריקה, שם היא חיה במים רגועים עם מצע חול רך וצמחייה דלילה. זהו דג בינוני בגודלו שמגיע לאורך של 18–20 ס"מ בבגרות, ונחשב לדג עמיד, חכם ומלא אופי.
לגופה צבע בסיס כסוף־כחלחל שעליו כתמים ואזורי ברק אדמדמים, ובזכרים הבוגרים מופיעים גווני אדום עז בסנפירי הגב והזנב – מה שמעניק לו את שמו. בתאורה טובה הצבעים מקבלים עומק חם וברק מרשים במיוחד.
האקרה האדומה הינו דג סקרן מאוד, שנוהג לזהות את הבעלים וניגש קדימה בזמן האכלה. נחשב לציקליד נוח יחסית שמתאים גם למגדלים פחות מנוסים, כל עוד שומרים על איכות מים גבוהה.
בתזונה אוכל־כל – מומלץ להציע תפריט עשיר הכולל גרגרים שוקעים, מזון קפוא (קריל, דפניה, תולעי דם), ירקות חלוטים כמו קישוא או אפונה, וטבליות ספירולינה מדי פעם לשמירה על עיכול תקין.
ברבייה, זוג יציב מטיל על משטח נקי כמו סלע או עלה רחב. שני ההורים שומרים על הביצים במסירות ומראים התנהגות הורית יוצאת דופן, כשהם מרחיקים כל גורם זר מאזור ההטלה.

עם מי ניתן לשלב:

האקרה האדומה ידועה כציקליד מאוזן – לא תוקפני מדי אך בעל נוכחות. היא משתלבת היטב עם דגים בגודל דומה כגון סוורום, גיאופגוס, גורמים גדולים, דגי תוכי ואנציסטרוסים. מומלץ להימנע משילוב עם ציקלידים אגרסיביים במיוחד כמו טקסס או גרין טרור, שעלולים להפר את השלווה במערכת.

תנאי מחייה מומלצים:

האקרה האדומה זקוקה לאקווריום של לפחות 200 ליטר לזוג, עם אורך של 100 ס"מ ומעלה. מומלץ לשלב מצע חול דק או חצץ מעוגל, כמה סלעים חלקים, גזעי עץ טבעיים וצמחייה עמידה כמו אנוביה או וליסנריה. תאורה בינונית תדגיש את הצבעים ותיצור אווירה רגועה.

המים צריכים להיות חמימים ונקיים – טמפרטורה של 25–29 מעלות, pH 6.5–7.5 וקשיות בינונית. חשוב להקפיד על פילטרציה יעילה עם מדיה ביולוגית מרובה, שכן דגים אלו מייצרים פסולת רבה יחסית. פילטר חיצוני בהספק של לפחות 1200–1500 ל"ש יספיק, עם זרימה מתונה וחמצון טוב.
יש לבצע החלפות מים של כ־25–30% פעם בשבוע כדי לשמור על איכות יציבה וערכים תקינים.

תוספים מומלצים כוללים קונדישנר איכותי להסרת כלור ומתכות בכל החלפה, ועלי שקדים הינדים אחת לשבועיים לשמירה על רירית תקינה ולחיזוק מערכת החיסון. ניתן להוסיף לתזונה מדי פעם מזון מועשר באסטקסנטין או ויטמינים טבעיים להדגשת צבעי האדום.

סיכום קצר

האקרה האדומה משלבת יופי, אינטליגנציה ושלווה. זהו דג מרשים שקל להתחבר אליו, אידיאלי למי שרוצה צבע עז באקווריום דרום־אמריקאי בלי להתמודד עם אגרסיביות מיותרת.

מידע כללי וטיפים:

גורמי הינו דג ממשפחת האנאבסיים המגיע אלינו מדרום מזרח אסיה מאזור תאילנד, מלזיה ואינדונזיה. דגים אלו מגיעים לגודל של כ10-12 ס"מ, לגורמי זה שני מופעים, אחד בצבע כחול אפור בעל הדפסי נקודות על סנפיריו, והדפס בגב המזכיר מעט הדפס טיגריס, ומופע נוסף הנוצר מרבייה סלקטיבית בו התקבל הגוון הכתום, בעל הדפסים זהים. הגורמי בעל גוף שטוח ומוארך המותאמים לסביבת מחייתו, בעל שני סנפירי גחון ארוכים אשר התפתחו אבולוציונית לזיהוי גירויים במים על מנת למצוא מזון בסביבתו הטבעית, שהיא מים עומדים חומציים ועכורים. הגורמי יעדיפו לחיות בשני השלישים העליונים של המיכל. הגורמי אוכלי כל ועל כן מומלץ לשלב מזון בשרי וצמחוני, עם דגש לשילוב מזונות חיים בתפריט הקבוע של הדג בכמות של 3-4 פעמים בשבוע, מה שידגיש את הצבעים והנוכחות של הגורמי אפילו עוד יותר.

רבייה:

אצל הכחולים ניתן להבחין בין המינים, ניתן לראות שהזכר יהיה בעל צבע כתום בוהק על הגרון וקדמת סנפיר השת, המתחזק בעונת הרבייה, בניגוד לצבע אפור-כסוף אצל הנקבה. בנוסף הנקבה תהיה עגלגלה יותר באזור הבטן.

כמו רבים ממשפחת האנאבסיים, הגורמי מתרבים בשיטת "קן בועות", הזכר יבנה קן בועות בד"כ בין שורשי או גבעולי צמחייה וישלב אף בקן עצמו חלקי צמחייה על מנת לספק הגנה ותמיכה מבנית לקן. לאחר שהקן מוכן הזכר יחזר אחר הנקבה וימשוך אותה לאזור הקן, לאחר מכן בריקוד חיזור יפרישו הזכר והנקבה את הזרע והביצים, והביצים המופרות יצופו מעלה אל הקן, חלקן יפלו והזכר ירים אותן אל הבועות. הזכר והנקבה ימשיכו בריקודי החיזור עד שיגמרו הביצים או שהנקבה לא תיענה לחיזורים, והזכר יגרש אותה מהקן, בשלב זה נוציא את הנקבה מהאקווריום. לאחר כיום-יומיים הביצים יבקעו ולאחר כ3-5 ימים הדגיגים יוכלו לשחות בכוחות עצמם. בשלב זה יש להוציא את הזכר אחרת יאכל את הדגיגים ולהתחיל לטפל בגדידים במיכל ייעודי. במיכל הדגיגים יש לשים פילטר ספוג עם משאבת חמצן ולא מערכת פילטרציה חזקה. לדגיגי הגורמי אחוזי שרידה נמוכים מאוד, יש להאכיל את הדגיגים במזון ייעודי טחון לדגיגים ורצוי מאוד לשלב מזון חי כמו ארטמיה מהבקיעה עד הגיעם לגודל של כ3-4 ס"מ לפחות.

עם מי ניתן לשלב?

הגורמי דגים שקטים יחסית, וניתן לשלבם עם מגוון רחב של דגים טרופיים שקטים בגדלים דומים ואף קטנים או גדולים יותר, יש להקפיד לא לשלב דגים אגרסיביים מדי או דגים קטנים מדי אותם הגורמי יכולים לאכול. עלולים לפגוע בחסרי חוליות קטנים כמו שרימפסים.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

הגורמי דורשים אקווריום של לפחות כ60 ליטרים, מומלץ בעל תאורה חלשה או ממוסכת בעזרת צמחייה. מומלץ לשלב דקורציות ומצע כהה הידגיש את צבעיהם. מומלץ לשלב צמחייה באקווריומי ריבוי למתן תחושה נוחה יותר ולהעלות את סיכויי הרבייה. טמפרטורת המים צריכה להיות בין 20-30 מעלות צלזיוס, בpH של בין 6-8, וקשיות של 5-20 GH. על הסינון במים להיות בעל זרם איטי היות והגורמי לא עמידים בזרמים חזקים.

מידע כללי וטיפים:

הדולפין הינו דג ממשפחת דגי החתול, השפמנוניים, ומגיע אלינו מהנהרות צ'או פראיה ומקונג בתאילנד. לארץ מיובאים מספר מינים דומים תחת השם הזה ורובם מגיעים לגודל של כ30 ס"מ בדרך כלל, אך מינים מסוימים גדלים לגודל של מטר ואפילו יותר. על כן לא מתאימים בכל אקווריום קיבוצי ממוצע. הדולפינים יופיעו בצבעים שונים, בדרך כלל בגוונים של אפור, שחור, כחול וגם מופע אלבינו. דג בעל אופי נוח שקט ורגוע המעדיף לחיות בלהקות של לפחות שלושה ארבעה פריטים.

דגים צעירים יתקשו להתאקלם ונוטים להיכנס למצב סטרס לכן מומלץ לאקלם אותם בימים הראשונים באקווריום עם התאורה כבויה. באקווריומים קטנים מדי נוטים להיתקל בדפנות הזכוכית עקב הראייה הגרועה שלהם והגודל ההולך וגדל המצריך מהם תנועתיות. אוכלי כל וניזונים מכל דבר אשר יקרה בדרכם. מומלץ לשלב מזון יבש בשרי וצמחוני ולגוון עם מזון חי וקפוא על מנת להאיץ גדילה ולשמור על בריאות הדג.

רבייה:

לא ניתן לזהות בין זכר לנקבה, בטבע דגים אלה נודדים במעלה הזרם בתקופות הקיץ והאביב בכדי להתרבות. תנאים אלה לא באמת אפשריים לשכפול באקווריום ביתי, לכן הרבייה אינה אפשרית באמת בשבי וקורית בדרך כלל בבריכות מסחריות.

עם מי ניתן לשלב?

הדולפינים אוכלי כל ויאכלו כל דג שיכנס להם לפה, על כן מומלץ לשלבם עם דגים גדולים. ניתן לשלב עם מיני ציקלידים מרכז אמריקאים, ובגדלים קטנים יותר עם ציקלידים דרום אמריקאיים או אפריקאים גדולים. ניתן לשלב עם צמחייה אך ייתכן מצב של אכילת הצמחייה על ידי פרטים בוגרים. מומלץ להחזיק את הדולפינים בלהקות של 3-4 פרטים שכן לבדם נהים ביישנים ובסטרס.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

אקווריום גדול מאוד, בגודל של מינימום 2.5 מטרים ובנפח של לפחות 800 ליטר בעל מסלעה מצומצמת, גזעים ומרחב שחייה רב. על המים להיות בטמפרטורה של 22-28 מעלות צלזיוס, עם חומציות של 5.5-7.5 pH וקשיות מים של 5-20 GH, 10-20 KH.

מידע כללי וטיפים:

שמו המלא פסאודוטרופאוס דמסוני, דג ממשפחת המבונות החיות באזורים הסלעיים של אגם המלאווי הדרום אפריקאי. דג נפוץ שניתן למצוא ברוב חוות הגידול ויכול להגיע לגדלים של כ8 ס"מ, שהנקבות מעט קטנות יותר. בעלי הדפס מפוספס של פסים שחורים וכחולים עם הפרדה ברורה ביניהם, סנפירים שחורים עם קצוות כחולים. מדובר בדגים תוקפניים ואגרסיביים גם כלפי בני מינם וגם כלפי מינים אחרים, הם סקרנים מאוד ויבחנו כל פינה באקווריום למציאת טריטוריה אידיאלית. הדמסוני שוחים בצורה ייחודית שבה ממש נראים הפוכים על צידם.

דג הניזון מתזונה צמחונית, ניזונים בטבע מתזונה צמחונית מבוססת אצות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי.

רבייה:

מונומורפי, כמעט בלתי אפשרי להבחין חיצונית בין זכרים לנקבות, אלא רק על סמך התנהגות והורדות צינורית ההטלה. ניתן לזהות על פי VENTING.

מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ 4-6 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים בגודל דומה. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בדמסוני.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ150 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות בהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 24-28 מעלות צלזיוס, עם pH מעט בסיסי של בין 7.5-8.5, וקשיות של 5-15 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

ממשפחת המבונות, מגיע אלינו מאגם המלאווי הדרום אפריקאי. האורטוס מבין המבונות הנפוצות בחנויות ומגיע לגדלים של כ 10-12 ס"מ בבגרות. יש בלבול הנוצר בינו לבין דג דומה, הג'ולידוכרומיס אורנטיס מאגם הטנגניקה, עקב שמם ומופעם הדומה. הם דגים תוקפניים ואגרסיביים גם כלפי בני מינם וגם כלפי מינים אחרים ועל כן יש לשכנם באקווריום מתאים, בכמויות מתאימות וביחסים מתאימים.

ניזונים מתזונה צמחונית ובשרית, בטבע אוכלים אצות וחסרי חוליות מהסלעים. באקווריום נאכילם במזון ציקלידים על בסיס צמחוני, אך מומלץ לשלב ספירולינה, ארטמיה או מזון קפוא צמחוני.

רבייה:

ההבחנה בין המינים בבגרות פשוטה, הנקבות שחורות צהובות בעוד הזכרים כחולים שחורים, עם הדפסי קווים לאורך הגוף. כולם נולדים בצבעי צהוב שחור, ובבגרות הזכרים אט אט משנים צבעם לכחול שחור.

מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ4-6 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע באורטוסים.

מהם תנאי המחייה המומלצים?

דורשים אקווריום של כ250 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעותבהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 24-28 מעלות צלזיוס, עם pH מעט בסיסי של בין 7.5-8.5, וקשיות של 5-15 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

האקרה הכחולה היא אחד הדגים האהובים ביותר בתחביב דגי הנוי, בזכות הצבעים המרהיבים והאופי המאוזן. מוצאה בנהרות קולומביה וטרינידד, שם היא חיה במים חמימים ורגועים עם זרימה מתונה. זהו דג בגודל בינוני של כ־15–20 ס"מ בבגרות, בעל גוף מוארך וגוון כחול־טורקיז מנצנץ שמאיר את האקווריום גם באור חלש.
בתנאי גידול טובים צבעי הכחול שלה מתעמקים והעיניים מקבלות גוון זהוב. דג חכם מאוד, רגוע, ולעיתים גם סקרן כלפי המגדל. זהו ציקליד נהדר למתחילים בזכות סבלנותו לשינויים מתונים במים ויכולתו להסתגל למערכות מגוונות.
בתזונה, האקרה הכחולה נהנית ממזון מגוון: גרגרים שוקעים לאט, טבליות איכותיות, מזון קפוא (דפניה, תולעי דם) וירקות רכים כמו אפונה או תרד חלוט.
ברבייה, זוגות מטילים מאות ביצים על סלעים או משטחים חלקים, ומראים התנהגות הורית עדינה ומלאת אחריות – הזכר שומר על גבולות הטריטוריה והנקבה מטפלת בביצים.

עם מי ניתן לשלב:

האקרה הכחולה משתלבת מצוין עם מגוון רחב של דגים. היא רגועה יחסית לציקליד ויכולה לחיות עם סוורומים, אנציסטרוסים, גיאופגוסים ואפילו עם טטרות גדולות או גורמים. עם זאת, בזמן רבייה היא מגינה על אזור ההטלה ולכן מומלץ לספק מרחב ומקומות מסתור.

תנאי מחייה מומלצים:

האקרה הכחולה מעדיפה מים חמימים ויציבים בטמפרטורה של 25–29 מעלות ו־pH 6.5–7.8. אקווריום של לפחות 180 ליטר לפרט או 250 ליטר לזוג יספיק, באורך של מטר לפחות. מומלץ להשתמש במצע חול דק או חצץ מעוגל, סלעים חלקים, גזעים טבעיים וצמחייה עמידה.

פילטרציה צריכה להיות באיכות גבוהה אך לא חזקה מדי. פילטר חיצוני בהספק של 1000–1200 ל"ש עם מדיה ביולוגית עשירה יספק מים נקיים וחמצון טוב. זרימת מים עדינה תשמור על שלווה ותדמה את סביבתם הטבעית.
מומלץ לבצע החלפת מים של 25% אחת לשבוע ולהוסיף קונדישנר איכותי להסרת כלור. תוספי ויטמינים במזון, או מזון עשיר בספירולינה, ישמרו על הצבעים והבריאות לאורך זמן.

סיכום קצר

האקרה הכחולה הינו דג מושלם לכל מערכת דרום־אמריקאית – יפה, רגוע, אינטליגנטי ונאמן. שילוב של צבע, שלווה ועמידות שמכניס אור ויופי טבעי לכל אקווריום.

מידע כללי וטיפים:

הגופים הם אחד ממיני דגי הנוי הנפוצים בעולם, אם לא הנפוצים שבהם. הינם משריצי חיים ממשפחת הגמבוזיים המגיעים אלינו מהים הקריבי מהאיים טרינידד וטובאגו. הם נפוצים במעל 300 תתי-מינים בצבעים ססגוניים, בעשרות הדפסים וצורות זנב סנפיר רבות ביניהן זנב החרב (עילי\תחתי), זנב עגול, זנב נבל, זנב סיכה, זנב צעיף ועוד ועוד.

 הגופים הינם דגים במיקום נמוך יחסית בשרשרת המזון, ועל כן נוטים להיאכל על ידי דגים אחרים לכן יש להקפיד על שילובים נכונים באקווריום.

בבגרותם מגיעים לכ3-7 ס"מ כשהנקבות גדולות מהזכרים, הם ימצאו בד"כ שני השלישים העליונים של האקווריום. הגופים הינם אוכלי כל ולא יבחלו במזון מסוים, רצוי לערבב מזון בשרי וצמחוני ולהעשיר את התזונה במזונות חיים או קפואים דוגמת ארטמיה לבריאות וגדילה מקסימלית, בעיקר אם מעוניינים ברבייה.

רבייה:

הרבייה של הגופים פשוטה מאוד, הזכרים נמצאים במסע מתמיד של חיזור אחר נקבות ויתרבו עם כל נקבה אשר נקרת בדרכם. לנקבות מנגנון מיוחד המאפשר להן לשמור זרע בתוכן לעד 8 מחזורי השרצה, ללא כל צורך בזכר. ניתן להבחין בין הזכר לנקבה די בקלות, בבגרות הנקבות יהיו גדולות יותר, בד"כ בצבע אפור ובעלות בטן עגולה. לעומתן, הזכרים בד"כ יהיו בעלי צבעים עזים ומרשימים, קטנים יותר ובעלי איבר רבייה הקיים אצל הדגים המשריצים הנקרא גונופודיום.

הזכרים מגיעים לבגרות מינית לאחר כחודשיים, והנקבות לאחר ב10-20 שבועות ההריון נמשך כ3-5 שבועות ובסופו הנקבה תשריץ בממוצע 30-50 דגיגים קטנים. ההורים אינם מטפלים כלל בדגיגים, ולרוב אף יאכלו אותם, לכן על מנת לשפר את סיכויי ההישרדות של הדגיגים מומלץ להשתמש בתא השרצה בו סיכויי ההישרדות הם כ95% או לשתול צמחייה סבוכה בה סיכויי ההישרדות הם כ60% ללא אף אחד מהם סיכויי ההישרדות של הדגיגים יהיו כ10%. את הדגיגים צריך להאכיל במזון טחון ייעודי לדגיגים או בהבקעת ארטמיה. את הדגיגים ניתן להחזיר לאקווריום הקיבוצי בגיל חודשיים.

עם מי אפשר לשלב?

הגופים הינם דגים כאמור נמוכים בשרשרת המזון ונוטים להיטרף על ידי דגים אחרים, לכן יש לשלב אותם רק עם מיני טטרות קטנות בגדלים דומים, שוכני קרקעית קטנים ודגים קטנים נוספים. בדרך כלל אינם פוגעים בצמחייה וניתן לשלבם עם שרימפסים. הגופים יאכלו את וולדי השרימפסים אך לא יפגעו באוכלוסייה בוגרת. בכללי הגופים דגים שלווים ורגועים ומעדיפים לחיות בלהקות.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

אלו הם דגים מושלמים למתחילים, די סלחנים לטעויות נפוצות של מתחילים ומדובר בדגים עמידים שאינם רגישים כל כך לערכי מים. ניתן לאקלם אותם באקווריום עם מי ברז רגילים לאחר טיפול במנטרל כלור ובקטריה ללא כל התאמות או שינויים. מומלץ להתקין מערכת פילטרציה ולחמצן את המים. הדבר היחיד עליו יש להקפיד הוא הטמפרטורה, אותה יש לווסת ל24-28 מעלות צלזיוס. מומלץ לשלב גופים באקווריומי צמחייה על מנת לווסת אוכלוסיות כמו שרימפסים וחסרי חוליות, ו"לגנן" את הצמחייה. לבריאות הדג מומלץ להוסיף כף מלח לכל 30 ליטר מים.  הגופים מסוגלים לחיות במים מליחים ולאחר רבייה במים מליחים הצאצאים יוכלו לחיות אף במי ים.

לבירור נוסף על דגי גופי וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

ממשפחת הציקלידים (אמנוניים) המרכז אמריקאיים, מגיע אלינו מאזורי קוסטה ריקה וניקרגואה, הינו ציקליד גדול עם פוטנציאל גדילה של 40-50 ס"מ.
נקרא על שמו של מידאס, דמות מהאגדות היווניות ששלט על פסינוס וכל מגע ידו היה הופך לזהב, זאת עקב צבהו הכתום-אדום עז.
כיום קיימים מגוון רחב של צבעים למידאסים ואינם דווקא כתומים.

הינו דג בעל מזג אגרסיבי, גם כלפי מינו וגם כלפי דגים אחרים.
בארץ נמכר גם תחת השם ''שטן אדום'' (רד דוויל), אשר נוטים להתבלבל ביניהם, אך מדובר בשני דגים שונים.

מאופיין בצבעים עזים גדילה מהירה ביחס לציקלידים אחרים, וגודל מרשים, הזכר מפח בליטה מרשימה על ראשו בבגרות, התלויה במצב רוחם, נוכחות נקבות, ויריבויות בין זכרים.

ניזון בעיקר ממזון בשרי, אך אפשר לגוון במזונות צמחיים. רצוי להוסיף על התזונה שילוב של מזונות קפואים וחיים, בדגש על מזונות סרטניים כמו קריל מייסיס ושרימפס, אשר יניבו בבגרות צבעים מרהיבים.

רבייה:

הזיהוי בין המינים פשוט יותר בבגרות, הזכר מפתח בליטה בראשו, והנקבה עגולה יותר וקטנה משמעותית מהזכר. דרך נוספת היא שהאיבר הזכרי בצורת V  והנקבי בצורת U, בלחיצה קטנה על הבטן ניתן לראות אותו.
הדגים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.

הרבייה לא קשה במיוחד, באקווריום המכיל זכרים מומלץ לשכן מספר כפול של נקבות. לאחר מכן נבחין בהיווצרות של זוגות, את הזוג יש לבודד ולא להשאיר באקווריום המשותף, עקב הפיכתו לאגרסיבי ביותר.
על האקווריום להכיל לפחות 500 ליטר, עם מספר מערות וסלעים רחבים וכדים.
הדגים מטילי מצע, יכינו את השטח על ידי חפירה והזזה של מצע או חיפוש אחר דקורציה צמחייה רחבה או אבן חלקה, עליו יטילו מאות ביצים אשר יבקעו לאחר ב2-4 ימים.
2-4 ימים נוספים לאחר מכן, הדגיגים כבר יחלו לשחות בכוחות עצמם.
את הדגיגים יש להפריד לאחר כ4-5 שבועות מההורים על מנת שלא יטרפו, ויש להאכיל אותם במזון טחון ייעודי לדגיגים או ארטמיה מובקעת.
בניסיונות הראשונים ישנו סיכוי גדול להטלה לא מוצלחת, אך עם הניסיון שהזוג יצבור ההטלות יצליחו, והסבלנות תשתלם.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב באקווריום גדול מאוד עם עוד ציקלידים מרכז אמריקאיים גדולים ואגרסיביים, דוגמת יגוארים, אוסקרים, סנספילום וכדומה.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

עקב מזגו התוקפני וגודלו, המידאס זקוק לנפח אקווריום גדול מאוד, של לפחות שני מטרים המכיל מינימום 600 ליטר, ומכיל מקומות מסתור דוגמת מסלעות וגזעים.
יש לבצע החלפות מים עקביות ותכופות, עקב נטייתו של הדג ליצור לכלוך ורפש רב, בשילוב גדילה מהירה וצריכה של המון מזון.

ערכי המים המומלצים הינם מים מעט חומציים או בסיסיים בטווח של 6-8 pH, בטמפרטורה של כ25-30 מעלות צלזיוס, וקשיות מים של 8-20 KH.

לבירור נוסף על דגי מידאס וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

הדיסקוס הוא “מלך האקווריום” בזכות המראה העגול האלגנטי, העיניים האדומות והצבעים העמוקים והמגוונים שמקבלים ברק אמיתי במים נקיים ובתאורה רכה. מקורו באמזונאס וביובלים שקטים עם מים חמימים ורכים במיוחד – ולכן הוא רגיש יותר מאשר רוב הציקלידים הביתיים. זני הבית המודרניים חזקים יותר מהבר, אבל עדיין דורשים יציבות גבוהה ותחזוקה מוקפדת. דג בוגר מגיע בדרך כלל ל־15–18 ס”מ, חי בקבוצות ונראה במיטבו כשמחזיקים מינימום שישה פרטים- כך הוא רגוע יותר, האכילה טובה יותר והצבעים נפתחים. הדיסקוס פופולרי כי הוא חכם, יוצר קשר עין עם המגדל, נינוח בתנועה ומעניק לאקווריום נוכחות שקטה ויוקרתית. בתזונה הוא אוכל מזון משולב- גרגרי איכות לשוכני ביניים ששוקעים לאט, טבליות רכות, קפוא כמו ארטמיה, תולעי דם ומיסיס, ותערובות עתירות חלבון שמיועדות לדיסקוס. מומלץ לשלב מולטי-ויטמין ייעודי לדיסקוסים בתזונה השבועית. ניתן לשלב לב בקר באיכות גבוהה בתזונה השבועית, כפעם-פעמיים בשבוע. חשוב להאכיל בכמויות קטנות מספר פעמים ביום כדי למנוע עודפי רפש ופגיעה באיכות המים.

עם מי ניתן לשלב:

דיסקוסים זקוקים לשקט ולכן בני לוויה חייבים להיות שלוים, נקיים ומותאמים לחום הגבוה. שילוב קלאסי הוא טטרות חובבות חום כמו קרדינל ואף אדום, צמחייה, אנציסטרוס עדין לניקוי קל של האצות (לא פלקוסטומוס אם משלבים צמחייה) וסוגי קשתות רגועים. כדאי להימנע מנושכי סנפירים, מדגים מהירים שמלחיצים או מכל דג שמייצר עומס ביולוגי גדול מדי. אם מכניסים שוכני קרקעית, בוחרים מינים שלא ידבקו לגוף הדיסקוס בלילה. כל דג חדש עובר הסגר מלא בקרנטינה כדי לא להכניס טפיל אחד למערכת רגישה.

תנאי מחייה מומלצים- מים, אוסמוזה, פילטרציה ותחזוקה:

דיסקוס מצליח כששומרים על מים חמימים, רכים ונקיים בצורה עקבית. הטמפרטורה היציבה היא 28–30 מעלות – ברוב הזמן 29 מעלות נותנת תיאבון וחילוף חומרים טובים. ה־pH יציב באזור 6.2–6.8, וקשיות במידה – GH סביב 1–3 ו־KH נמוך 0.5–2. המדד הפרקטי שמקפידים עליו הוא מוליכות נמוכה ונקייה מרעלנים. כדי להגיע לכך משתמשים במי אוסמוזה הפוכה ומערבבים עם מי ברז נקיים או מוסיפים מלחי מינרלים למים חזרה באמצעות מלחים ייעודיים לדיסקוס- המטרה היא מים רכים יציבים בלי “דילוגים” ב־pH. ערבוב פשוט שעובד לרבים הוא כ־70–90 אחוז אוסמוזה הפוכה ועוד 10–30 אחוז מי ברז נקיים, או לחלופין 100 אחוז אוסמוזה הפוכה עם מינרליזציה עדינה במלחי GH+. תמיד מערבבים ומייצבים את המים בדלי חימום ואוורור לפני ההחלפה כדי להשוות טמפרטורה ו־pH. אמוניה וניטריט חייבים להיות אפס מוחלט בכל זמן, ניטראט שומרים עדיף מתחת 10 ppm ובוודאי לא מעל 20. הדיסקוס לא “סולח” על קפיצות- איכות המים היא הכול.

נציין שניתן לגדל דיסקוסים במי ברז המטופלים בתוספי מים כמו אנטיכלור בקטריה ותוספים נוספים, אך הפסקה הנ"ל מתייחסת לגידול המומלץ ביותר, במיוחד לרבייה ולאריכות ימים.

בפילטרציה בוחרים מערכת נדיבה ושקטה- פילטר חיצוני איכותי עם מדיה ביולוגית גדולה, או סאמפ ליציבות מירבית. הזרימה צריכה להיות מתונה כדי לא להטריד את הדיסקוסים, אבל החמצון גבוה ורציף. מסלול סינון טיפוסי הוא ספוג מכני גס, פרלון, פחם פעיל לסינון רעלנים ואחריו קרמיקה בכמות נדיבה לפירוק ביולוגי. בתור שגרה מחליפים כ-30% מים נקיים פעם בשבוע במיכל מאויש במתינות. במיכלי גידול צפופים או בהאכלה כבדה עוברים להחלפות תכופות יותר בכמויות קטנות. כל מים חדשים עוברים קונדישנר איכותי להסרת כלור וכלורמין, ובמים רכים במיוחד מוסיפים מלחים ייעודיים לשמירת איזון מינרלי. אקווריום מומלץ ללהקה נע בין 120-150 ס"מ ומתחיל מאיזור ה350-400 ליטר.

העיצוב נשאר פשוט- מצע דק כהה או מיכל קרקעית נקייה לגידול, שתילה מתונה של צמחים, תאורה רכה מבליטה צבעים ומרגיעה- מומלץ RGB. הדיסקוס אוהב חלל פתוח לשחייה עם מקומות מסתור עדינים ולא מבוכים צפופים.

רבייה – התנאים והעקרונות החשובים באמת:

כאשר זוג נקשר, הוא יבחר משטח נקי אנכי או אלכסוני- קונוס הטלה, צלחת חרס או זכוכית, וינקה אותו באדיקות. ההטלה כוללת בדרך כלל מאות ביצים קטנות. מים חמימים ורכים במיוחד הם המפתח – טמפרטורה 29–30 מעלות, pH סביב 5.5–6.5, מוליכות נמוכה, זרימה עדינה וללא תנודות. לאחר הבקיעה מגיע אחד הקסמים הגדולים של עולם הדגים – הדגיגים נצמדים לגוף ההורים וניזונים מהפרשה עורית עתירת חומרים מזינים. כדי שזה יצליח חייבים מים נקיים ושקט סביבתי. רק לאחר מספר ימים מתחילים להציע ארטמיה מודגרת טרייה בכמויות קטנות. מיכל רבייה נקי ויציב, החלפות מים קטנות תכופות ומי אוסמוזה הפוכה עם מלחי ציקלידים הם כרטיס הכניסה להצלחה.

סיכום קצר

דיסקוס הוא לא “דג קשה”- הוא דג של משמעת, עקביות וניקיון. מי שמסוגל לשמור מים רכים חמים ונקיים עם החמצון הנכון, מי שמערבב אוסמוזה בחוכמה ומחליף מים באופן קבוע, מקבל בתמורה דג מרהיב, חכם ונינוח שממלא את הבית בשקט יוקרתי.

מידע כללי וטיפים:

המולים הם דגי נוי טרופיים נפוצים הנפוצים במים מתוקים ומלוחים באזור מרכז אמריקה. המולים משתייכים למשפחת הגמבוזיים והינם דגים נוחים יחסית שגידולם והרבייתם מתאימה גם למגדלים מתחילים. שמם מגיע מהמילה היוונית ποικίλος  שפירושה מגוון היות והם מגיעים בשלל צבעים וצורות. ישנם מעל 40 מינים של מולים במשפחה זו. הגודל הממוצע הוא כ8 ס"מ כשהנקבות גדולות מהזכרים ויכולות להגיע עד 11 ס"מ. בסביבה טובה המולים יכולים לחיות כ4-5 שנים.

המולים דגים סתגלניים מאוד, ויכולים לחיות באקווריומי מים מתוקים, מליחים או מלוחים, כמובן שאת המעבר יש לעשות בהדרגה על ידי מיהול או ריכוז של המים למשך מספר ימים בכלי ביניים ורק אז לעשות את המעבר המוחלט. הדעה המדעית הינה שהמולים היו בהתחלה דגי מים מלוחים שהסתגלו למים מליחים ומתוקים בהדרגה עקב אילוצים סביבתיים, ואכן ניתן לראות כי הבריאות של המולים בשיאה באקווריומים מליחים, כיוון שהם רגישים מאוד לזיהומי עור ופטריות, מה שבדרך כלל נפתר בהוספה של מלח למים (כחצי כף לליטר מים).

המולים אוכלי כל וניזונים בטבע בעיקר מאצות ולכן מהווים פתרון נוח לבעיות אצות באקווריום. מומלץ להאכיל אותם במזון יבש ולגוון בין מזון בשרי לצמחי.

רבייה:

ההבדלה בין המינים אינה מסובכת, לזכר יש גונדופודיום, זהו האיבר הזכרי בעזרתו מפרים הזכרים את הנקבות, הנקבות בנוסף יהיו גדולות יותר ועגלגלות יותר. המולים פחות נוהגים לאכול את הצאצאים שלהם לאחר ההשרצה, אך זה עדיין יכול לקרות ורצוי להפריד. הנקבות מסוגלות לשמור בצינור הביצים שלהן זרע מהזכר למשך כחצי שנה ולהשתמש בכמות של כ-5 השרצות בלי לבצע רבייה נוספת כלל.

הרבייה אינה מסובכת עם תנאי מים מתאימים וגודל מיכל מתאים, רצוי בשילוב צמחייה, הרבייה תקרה לבד. ההריון נמשך כחודש ואחריו הנקבה תשריץ דגיגים, ניתן להבחין בסימני ההריון ובגודל העולה של הנקבה, מי שמעוניין בגידול הדגיגים יכול להעביר את הנקבה לתא השרצה ולאחר ההשרצה להחזיר את הנקבה לאקווריום הקיבוצי ולהאכיל את הדגים מזון ייעודי לדגיגים כמו מזון טחון או ארטמיה.

עם מי ניתן לשלב?

את המולים ניתן לשלב עם מגוון רחב של דגים, הם יסתדרו עם רוב הדגים הטרופיים בגודל זהה,מומלץ לא לשלב עם דגים אגרסיביים מדי. באקווריום גדול מספיק המכיל מקומות מסתור ניתן אף לשלב עם ציקלידים קטנים וננסיים כמו רמירזים, אקרות כחולות, אלטישפינוזה וכדומה. מומלץ לשלב באקווריום צמחייה.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

מומלץ לספק אקווריום של כ50 ליטרים לפחות, למרות שהמולים יסתדרו גם באקווריומים ביתיים פשוטים יותר, יש להקפיד על כמות מתאימה ולא להעמיס על האקווריום. באמור מעלה המולים יעדיפו אקווריום צמחייה וירגישו יותר בנוח בנוכחותה. יש לדאוג למים בטמפרטורה של 22-28 מעלות צלזיוס, המולים יעדיפו מים בסיסיים מעט באיזור של 7.5-8.5 PH עם קשיות של כ3-21 GH.

לבירור נוסף על דגי מולי וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175