מידע כללי וטיפים:

דג התוכי משתייך למשפחת הציקלידים, ונוצר מהכלאה של מספר מינים לא ידועים של ציקלידים מרכז ודרום אמריקאיים בשנות ה80 בטאיוון.

הוא דג בעל גוף גדול וצורה עגולה יחסית, בעל פה מעוקל וקטן המזכיר מעט מקור ומכאן שמו.

התוכי מגיע ל20 ס"מ אורך בממוצע, מגיע ממשפחת הציקלידים (אמנוניים) ודורש מים בטווח של 24-30 מעלות צלזיוס בpH של 5.5-8.5 וקשיות (dKH) של 5-20.

עקב זאת דג זה הוא אינו טבעי ולא ניתן למצוא אותו בטבע, כמו כן רוב הזכרים נולדים עקרים מה שמקשה על הריבוי.

הינו דג ייחודי שמיד תופס את העין ברוב האקווריומים, בעל צבעים עזים שבתאורה נכונה משדרים גוון עמוק וצלול של צבע עז וברור, ונעים מגווני כתום וצהוב לאדום ואפילו כחול.
התוכי הינו דג יחסית עמיד וסתגלן ומומלץ למתחילים, אקווריום גדול עם מסלעות ומקומות מסתור תעזור לו להסתגל במהירות רבה,
הוא אוכל כל ולא יבחל במזון, אך מומלץ לשלב מזון בשרי עם צמחי או מזון ייעודי שמכיל חומרים מגבירי ומחזקי  צבע.

עם מי ניתן לשלב?

בזכות הפה הקטן שלהם ניתן לשכן אותם עם מגוון רחב של דגים, דגי נוי טרופיים גדולים יחסית, ציקלידים שקטים, ומומלץ לגדל בזוגות או קבוצות, אך מנגד רצוי לא לשלב עם מיני דגים אגרסיביים מדי. ניתן לשלב נקבות תוכי עם ציקלידים אחרים כמו זברה ציקליד ויאג'ות וסווריומים בכדי ליצור הכלאות. התוכי עלול לפגוע בחסרי חוליות ודגים קטנים, לעקור צמחייה מהמצע, ונוטה להיות תוקפני בעונת הרבייה.

התוכים טריטוריאלים ואגרסיביים יחסית, ולכן מומלץ לשכן אותם עם ציקלידים בערך בגודל שלהם, באקווריום גדול עם מספיק מרחב על מנת למנוע תקיפות ללא סיבה.

מהם תנאי המחייה המומלצים?

גודל האקווריום המומלץ מתחיל מ150 ליטר לבוגר ו300 ליטר לזוג או קבוצה קטנה, עם מידות מומלצות של 120 ס"מ אורך על 50 ס"מ עומק ו50 ס"מ גובה.

כאמור, התוכי דורש מים בטווח של 24-30 מעלות צלזיוס בpH של 5.5-8.5 וקשיות (dKH) של 5-20.

מידע כללי וטיפים:

ממשפחת הציקלידים (אמנוניים), הנקרא גם ציקליד מנגזי על שם בירת ניקרגואה, מנגואה, המדינה ממנה הוא מגיע הוא ציקליד תוקפני מאוד, אגרסיבי מאוד, גם יחסית לציקלידים, וטורף שיבלע כל מה שיכול להכניס לפיו. היגואר מגיע בבגרות עד גודל של 60 ס"מ, ויכולים לשקול עד 1.6 ק"ג, כאשר הזכרים גדולים משמעותית מהנקבות, דבר הניתן להבחנה בקלות.

הדג מתהדר בצבעים כסופים עד זהובים בעלי נקודות והדפס כהה לכל אורכו, המזכיר את דוגמאת היגואר, מכאן שמו.

הוא אוכל כל, ועל כן רצוי לשלב בהאכלה מזונות בשריים וצמחיים, עם גיוון של מזונות קפואים, מזונות ייעודיים, טוביפקס וכו'.

רבייה:

כמו שהזכרנו קודם, בבגרות הזכרים גדולים משמעותית מהנקבות וניתן להבחין ביניהם בקלות. היגוארים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.
לריבוי מוצלח מומלץ להפריד את זוג היגוארים מהאקווריום המשולב או הקבוצתי, עקב הפיכתו לתוקפני עוד יותר ברבייה ובעיקר בגינון על הביצים או הדגיגים, ולספק לזוג אקווריום של כ500 ליטר, בעל מספר מקומות מסתור וכדים.
נקבת היגואר יכולה להטיל 2000-5000 ביצים בהטלה, בד"כ תעדיף לעשות זאת במקום מסתור או כד, על משטח קשיח, הביצים יבקעו לאחר כ 2-3 ימים, ו 2-5 ימים לאחר הבקיעה הדגיגים כבר יכולים לשחות בכוחות עצמם.
לאחר הבקיעה יש להאכיל את הדגיגים במזון ייעודי לדגיגים או ארטמיה.

עם מי לשלב?

היגואר הינו טורף אגרסיבי וטריטוריאלי מאוד, ולכן יש לשלב אותו רק עם ציקלידים אמריקאים ענקיים בגודל דומה, כדוגמא סנספילום, מטינס, מידסים, אוסקרים וכדומה, אחרת היגואר ככל הנראה יתקוף ויהרוג כל דג אחר.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

הוא דורש מרחב מחייה גדול, הוא חי בכל רחבי האקווריום ודורש אקווריום של לפחות 600 ליטר עם מרחב שחייה רב.
הם זקוקים לערכי מים יציבים, במיוחד בתקופת הרבייה אחרת ההטלות יפלו, טמפרטורה של 26-28 מעלות צלזיוס, חומציות של 6-7.5 pH, וקשיות מים של 8-16 dKH.

אינו מומלץ למתחילים ובעל קושי גידול בינוני.

מידע כללי וטיפים:

ממשפחת הציקלידים (אמנוניים) המרכז אמריקאיים, מגיע אלינו מאזורי קוסטה ריקה וניקרגואה, הינו ציקליד גדול עם פוטנציאל גדילה של 40-50 ס"מ.
נקרא על שמו של מידאס, דמות מהאגדות היווניות ששלט על פסינוס וכל מגע ידו היה הופך לזהב, זאת עקב צבהו הכתום-אדום עז.
כיום קיימים מגוון רחב של צבעים למידאסים ואינם דווקא כתומים.

הינו דג בעל מזג אגרסיבי, גם כלפי מינו וגם כלפי דגים אחרים.
בארץ נמכר גם תחת השם ''שטן אדום'' (רד דוויל), אשר נוטים להתבלבל ביניהם, אך מדובר בשני דגים שונים.

מאופיין בצבעים עזים גדילה מהירה ביחס לציקלידים אחרים, וגודל מרשים, הזכר מפח בליטה מרשימה על ראשו בבגרות, התלויה במצב רוחם, נוכחות נקבות, ויריבויות בין זכרים.

ניזון בעיקר ממזון בשרי, אך אפשר לגוון במזונות צמחיים. רצוי להוסיף על התזונה שילוב של מזונות קפואים וחיים, בדגש על מזונות סרטניים כמו קריל מייסיס ושרימפס, אשר יניבו בבגרות צבעים מרהיבים.

רבייה:

הזיהוי בין המינים פשוט יותר בבגרות, הזכר מפתח בליטה בראשו, והנקבה עגולה יותר וקטנה משמעותית מהזכר. דרך נוספת היא שהאיבר הזכרי בצורת V  והנקבי בצורת U, בלחיצה קטנה על הבטן ניתן לראות אותו.
הדגים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.

הרבייה לא קשה במיוחד, באקווריום המכיל זכרים מומלץ לשכן מספר כפול של נקבות. לאחר מכן נבחין בהיווצרות של זוגות, את הזוג יש לבודד ולא להשאיר באקווריום המשותף, עקב הפיכתו לאגרסיבי ביותר.
על האקווריום להכיל לפחות 500 ליטר, עם מספר מערות וסלעים רחבים וכדים.
הדגים מטילי מצע, יכינו את השטח על ידי חפירה והזזה של מצע או חיפוש אחר דקורציה צמחייה רחבה או אבן חלקה, עליו יטילו מאות ביצים אשר יבקעו לאחר ב2-4 ימים.
2-4 ימים נוספים לאחר מכן, הדגיגים כבר יחלו לשחות בכוחות עצמם.
את הדגיגים יש להפריד לאחר כ4-5 שבועות מההורים על מנת שלא יטרפו, ויש להאכיל אותם במזון טחון ייעודי לדגיגים או ארטמיה מובקעת.
בניסיונות הראשונים ישנו סיכוי גדול להטלה לא מוצלחת, אך עם הניסיון שהזוג יצבור ההטלות יצליחו, והסבלנות תשתלם.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב באקווריום גדול מאוד עם עוד ציקלידים מרכז אמריקאיים גדולים ואגרסיביים, דוגמת יגוארים, אוסקרים, סנספילום וכדומה.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

עקב מזגו התוקפני וגודלו, המידאס זקוק לנפח אקווריום גדול מאוד, של לפחות שני מטרים המכיל מינימום 600 ליטר, ומכיל מקומות מסתור דוגמת מסלעות וגזעים.
יש לבצע החלפות מים עקביות ותכופות, עקב נטייתו של הדג ליצור לכלוך ורפש רב, בשילוב גדילה מהירה וצריכה של המון מזון.

ערכי המים המומלצים הינם מים מעט חומציים או בסיסיים בטווח של 6-8 pH, בטמפרטורה של כ25-30 מעלות צלזיוס, וקשיות מים של 8-20 KH.

לבירור נוסף על דגי מידאס וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

דגי הפלווארים הינם היברידים מעשי ידי אדם שהחלו לצוץ לפני כמה עשורים באיזור אסיה, משם עברו הרבה השבחות גנטיות לתוצרים הסופיים שאנו מכירים כיום. מגיעים לגודל של כ-40 סנטימטר (זכרים בוגרים), כשהזכר גדול ובדרך כלל בעל בליטה מרשימה בראשו אם גדל בתנאים הנכונים, נקבות נוטות להיות קטנות יותר אך עגולות יותר, יכולות לגדל בליטה בראשן גם אך זו תהיה משמעותית לא מרשימה ובולטת. הפלאוורים דגים פופולריים מאוד עקב ההדפסים המיוחדים שלהם, הגודל שלהם, הצבעים העזים, בליטת הראש והאופי האגרסיבי שלהם.מכילים סוגים שונים ורבים של תתי מינים בצבעים ודוגמות ייחודיות אשר נוצרו מהכלאות רבות במשך השנים והשבחות גנטיות, עליהם ניתן לקרוא במאמר שלנו הסוקר את תת-מיני הפלאוורים הפופולאריים ביותר.

רבייה:

הפלאוורים הם חצי אגרסיביים. הינם דגים מאוד טריטוריאלים, בעיקר בתקופות הרבייה,  את הזכר והנקבה מומלץ לשכן יחד רק בתקופת ריבוי ולא ביום יום.

מומלץ לבצע היכרות ראשונית על ידי הוספת מחיצות באקווריום או מיקום שני אקווריומים של הזכר והנקבה אחד על יד השני למשך כמה ימים ולראות מה התגובה של הזוג אחד לשניה. הריבוי יתבצע באקווריום של לפחות 300 ליטר המכיל כדים מערות ודקורציות דומות על מנת שיוכלו להסתתר אחד מהשנייה כשהאגרסיביות עולה ועל מנת לבצע הטלה בכדים או מערות.

מומלץ להעלות את טמפרטורת המים לכ-30 מעלות צלזיוס.

יש לקחת בחשבון שזהו אינו מופרך ודי נפוץ שאחד מהזוג יהרוג את השני והרבייה לא תצליח.

עם מי ניתן לשלב?

ככלל, פלאוור הורן הינו דג אשר מגדלים לבד, כך ניתן ליהנות מהיופי והדומיננטיות של הדג, כאשר אנו משלבים פלאוור באקווריום קיבוצי אנו מסתכנים בכך שבליטת הראש אינה תתפתח כמו שצריך אם הדג אינו "שליט האקווריום" והדומיננטי ביותר, על כן מומלץ לגדלם לבד, בתזמון נכון שילובם באקווריום קיבוצי אפשרי אך למגדלים לא מנוסים אינו מומלץ.

אם והחלטנו להוסיף את הפלאוור לאקווריום קיבוצי, על האקווריום להיות אקווריום של דגים מרכז ודרום אמריקאיים בגודל ומזג דומה, לדוגמת מידאסים, אוסקרים, סווריומים ודגים דומים נוספים.

מהם תנאי המחייה המומלצים?

יש לשכן באקווריום של 300 ליטר לפחות, ולבצע סייקל איכותי. על האקווריום להכיל מערכת פילטרציה איכותית, ולהיות בטמפרטורת מים של 28 מעלות צלזיוס ו-pH 8.

בדף זה נתנו לכם סקירה כללית ודיברנו רק על קצה הקרחון, על מנת להעמיק את הידע אנו ממליצים לכם לקרוא שני מאמרים רלוונטים (קישור למטה) וליצור עמנו קשר אם יהיו לכם שאלות נוספות, זמינים עבורכם בטלפון 0504911175.

"המדריך לטיפול בפלאוורים"

"סוגים שונים של דגי פלאוור הורן"

מידע כללי וטיפים:

הטקסס הוא אחד הציקלידים המרשימים ביותר מדרום ארצות הברית וממקסיקו. הוא ידוע בצבעי הגוף המטאליים שלו – נקודות פנינה כחולות־ירוקות על רקע כסוף או אפרפר, שיוצרות מראה מנצנץ במיוחד.
זהו דג חזק ודומיננטי, שיכול להגיע לאורך של עד 30 ס"מ בבגרות.
חי במים בטמפרטורה של 24–28 מעלות, pH 6.8–8 וקשיות בינונית (dKH 6–15).
מה שהופך את דג הטקסס לפופולרי כל כך הוא האופי שלו – חכם, פעיל ובעל אישיות דומיננטית, שמגיב לסביבה ולמגדל.
בתזונה, מדובר באוכל־כל עם נטייה בשרית. מומלץ לשלב מזון גרגרים שוקעים לאט, טבליות חלבון, מזון קפוא (קריל, שרימפס) ומעט ירק חלוט לשמירה על מערכת עיכול תקינה.
הרבייה אפשרית יחסית בקלות – זוגות מגובשים מטילים מאות ביצים על משטח נקי, ושני ההורים מגנים עליהן באגרסיביות רבה.

עם מי ניתן לשלב:

דג טריטוריאלי וחזק, ולכן מתאים לשילוב עם ציקלידים גדולים בעלי אופי דומה בלבד – כמו ג’ק דמפסי, ויאג’ה או תוכים גדולים.
לא מומלץ עם דגים קטנים או רגועים.
באקווריום גדול, עם מקומות מסתור ומרחב שחייה, ניתן להפחית עימותים.

תנאי מחייה מומלצים:

אקווריום של 300 ליטר ומעלה לבוגר, רצוי באורך 150 ס"מ לפחות.
עיצוב מומלץ – סלעים גדולים, חלוקי נחל ומצע חולי.

שתי יחידות פילטר חיצוניות (או פילטר אחד חזק במיוחד) בהספק כולל של 2000 ל"ש.

מדיה ביולוגית בשפע (קרמיקה, ספוג ופרלון).
החלפת מים 30–40% בשבוע.
ערכים מומלצים: pH 7.0–7.5, טמפ' 26–27 מעלות, ניטראט < 40ppm.

קונדישנר איכותי בכל החלפה, ותוסף ויטמינים למזון אחת לשבוע.

סיכום קצר

הטקסס הוא דג עוצמתי ויפהפה – מתאים למגדלים מנוסים שמחפשים דג גדול, אינטליגנטי ובעל נוכחות מרשימה במים

מידע כללי וטיפים:

הויאג’ה סנסיפיליום הוא אחד מהציקלידים הגדולים, המרשימים והאהובים ביותר בדרום ומרכז אמריקה.
מקורו במים רגועים ובנהרות רדודים במקסיקו וגואטמלה, שם הוא חי בסבך של שורשים וסלעים טבעיים.
הוא ידוע בגוף רחב ומוארך, ראש כתום־אדום בוהק שממנו קיבל את שמו, וגוף בגווני זהב, ירוק או כחול מטאלי.
זהו דג עוצמתי, חכם ואינטליגנטי מאוד – מזהה את הבעלים, מגיב אליהם, ולעיתים אף מאפשר “תקשורת” אמיתית דרך תנועות גוף.
אחד הדגים הפופולריים ביותר בקרב מגדלי ציקלידים גדולים בזכות השילוב הנדיר בין מראה מדהים לאופי סקרן ופעיל.
הדג מגיע לאורך מרשים של 30–35 ס"מ בבגרות, חי במים בטמפרטורה של 25–30 מעלות, pH 6.8–7.8 וקשיות בינונית (dKH 5–12).

בתזונה הוא אוכל־כל אך מעדיף מזון בשרי. מומלץ להציע לו תפריט מגוון – גרגרים שוקעים לאט, טבליות עשירות בחלבון, מזון קפוא (כמו קריל, מיסיס או שרימפס), ותוספת ירקות חלוטים פעם־פעמיים בשבוע (קישוא, תרד, אפונה) לשיפור העיכול והצבע.
ברבייה, זוג בוגר ומגובש מטיל על משטחים שטוחים כמו סלע או זכוכית. שני ההורים משתתפים בטיפול בביצים ובדגיגים ומגנים עליהם בנחישות. זו אחת מהתצוגות ההוריות המרשימות ביותר בקרב ציקלידים.

עם מי ניתן לשלב:

דג חזק וטריטוריאלי, אך פחות אגרסיבי מאוסקר או טקסס.
ניתן לשלבו עם ציקלידים גדולים בגודל ובכוח דומה – סוורום, גרין טרור, ג’ק דמפסי רגוע, תוכים גדולים או ויאג’ה ממין אחר.
שוכני קרקעית עמידים כמו אנציסטרוס או פליקוסטומוס יכולים להתאים, כל עוד יש מקום מסתור מספק.
לא מומלץ לשלב עם דגים קטנים או צמחייה עדינה – הוא עלול להזיזם או לעקור.

תנאי מחייה מומלצים:

זקוק למרחב תנועה גדול – מומלץ על אקווריום של לפחות 400 ליטר לזוג, באורך 150 ס"מ ומעלה.
עיצוב האקווריום צריך לכלול סלעים גדולים, גזעי עץ טבעיים ומקומות מסתור, לצד שטחים פתוחים לשחייה חופשית. תאורה בינונית־רכה מדגישה את צבע הראש האדום ומעניקה לדג מראה חי

הדג יוצר פסולת רבה ולכן דורש סינון חזק במיוחד – שני פילטרים חיצוניים בהספק כולל של 2000–2500 ליטר לשעה, עם מדיה ביולוגית עשירה (קרמיקה, ספוג, פרלון).
יש לוודא זרימה מתונה אך יציבה, וחמצון טוב.
החלפת מים מומלצת של 30–40% פעם בשבוע תשמור על איכות גבוהה ויציבות.
ערכים מומלצים: pH סביב 7.2, טמפ' 27–28 מעלות, אמוניה וניטריט 0, ניטראט מתחת ל־30ppm.

קונדישנר איכותי לנטרול כלור ומתכות חובה בכל החלפה.
תוספי ויטמינים או מזון מועשר בחומרי צבע טבעיים (פפריקה, אסטקסנטין) יחזקו את הגוון האדום.
אין צורך במלחים, אלא אם המים רכים מאוד.

סיכום קצר

הסנספיליום הוא “המלך השקט” של הציקלידים האמריקאיים – יפהפה, חכם, ועמיד.

עם מרחב מתאים, תזונה מגוונת ומים נקיים, הוא הופך לדג מרכזי מרהיב ביופיו ובאישיותו